כאבי לב-פרק 13

קול נכנס לכל חדר וחדר,כשמבלי לדעת הוא הולך תרתי משמע על פצצה מתקתקת.
הזמן שלו הולך ואוזל.קול,ידע כי גם אם לבסוף יצנח ארצה ללא נשימה וללא דופק,הוא חייב להציל את לורי מידיו של גלן.שקט מוחלט,שרר שם.
הדבר היחיד שיכול היה לשמוע היה פעימות הלב שלו,שגברו עם כל צעד.הוא היה להוט בעקבותיה.
הטלפון שלו צילצל שוב.
"קול וולינגטון."הוא ענה.
"שכחתי רק לומר לך דבר אחד.."נשמע קולו של גלן.
"ומה זה?"שאל קול..
"נשארו לך רק 10 דקות לחיות."אמר גלן.
"איפו לורי?!" הוא דרש לדעת.
"במקום בטוח."ענה גלן,"נראה לך שהייתי משאיר ותה איתך,בכדי שתוכלו למות ביחד?…תשובה לא נכונה!.. אתה תמות לבד.ועכשיו,תסלח לי,מחכה לי יפייפיה בשם לורי."
ככל שקול ידע כי אין לו כל דרך להחלץ משם,כך גבר קצב ליבו. הוא החל להזיע,מחפש את הדרך החוצה.לגלן לא היה מושג עד כמה זריז ואינטיליגנט קול.
הוא אמנםעבר התקף לב אבל,מאז הוא החלים והתחזק מאוד.
כאילו,הלב תיקן את עצמו באורח פלא.
קול ידע כי הוא חייב להציל את לורי. הוא אוהב אותה.
קול נפץ קל נשמע לפתע,כשקול כבר היה בחצי הדרך החוצה.לאחר שסרק הערך את כל המבנה,מחפש את הטריגר שמצית את הפצצה.כשעוד קול נפץ,כבד יותר,נשמע והבעיר את המקום.
אש,החלה פורצת..קול הבין שכל המקום ממולכד בחומר נפץ.
הוא היה מומחה לפירוק פצצות מורכבות אך,כעת לא היה לו זמן.המקום נעשה חם.לוהט.
הכל החל בוער.
בעוד במלון הדרכים..
גלן צפה עם לורי בטלויזיה.
"פיצוץ עז,נשמע לפני דקות אחדות,במחסן נטוש בפאתי העיר.."נשמעה הקריינית בטלויזיה.
"נראה לי שהחבר שלך מת."אמר לה גלן.
"קול!!"היא פרצה בבכי.."לא..לא! זה לא יכול להיות!"
לורי פרצה בדמעות,לזרועותיו של גלן,שחיבק אותה בכוח.
הוא הכריח אותה לתנות בו אהבים,בכח. בניגוד לרצונה.
"אל תיגע בי!" קראה,בדמעות,כשהוא מכניע אותה.היא קשורה ולא יכולה לעשות דבר.
"תפסיקי להתנגד.את נהנית מיזה."הוא ענה,כופה את עצמו עליה.
"גלן,לא!"קראה,מתפרעת,מנסה להשתחרר מאחיזתו.
"אתה אונס אותי!"קראה,מנסה להגיע לאולר שהיה במכנסיה.
"תירגעי,אוקי?"קרא,"אם תרגעי,זה לא יכאב."