הלפעמים הזה…

את לגמרי צודקת!
ויודעת מה?
בדיוק על זה חשבתי לפני איזה עשר דקות…
אבל לדעתי המאמץ משתלם.
אני, לפחות, נהנית מאוד מהסיפורים שלך.

חחחחחחחחחחח ההפך הוא הנכון XD
וכן,גם אני לפני שנה בערך פחדתי שמישהו חס וחלילה יראה את הסיפורים שלי,ואז ראיתי את האתר הזה,ונפתחתי בגדול.
והיי!תראי מה יצא ממני!שיכור ששותה חצי בקבוק יין אדום בליל הסדר!

אביגיל – תודה (: אני גם אוהבת את שלך..
אופיר- חח להיות שיכור זה טוב. (חח נראלי אני גם שיכורה קצת..(לא שאני יודעת ממה) )

קטע ממש חמוד,
בעבר לא חשבתי שאני אכתוב, פשוט ההיתי ממציאה שירים,
ממציאה להם מנגינה ואני זוכרת אותם ( יותר מ5 שנים ) …
ואני משתכרת מפרות הדר O.O

קטע ממש חמוד,
בעבר לא חשבתי שאני אכתוב, פשוט ההיתי ממציאה שירים,
ממציאה להם מנגינה ואני זוכרת אותם ( יותר מ5 שנים ) …
ואני משתכרת מפרות הדר O.O

חח אני ממוגזים. אבל חזקק.
ואין מצב ואני הייתי מצליחה לזכור משהו שכתבתי חמש שנים. אני בקושי זוכרת מה עשיתי אתמול..

גם אני O.O אני לא זוכרת מה אכלתי בצהריים אבל לפני 5 שנים אני זוכרת…
המוזרות מדבקת !

כן, אני יכולה להזדהות, זה קרה גם לי…
אאני מניחה שאצלי זה אחרת כי אני כותבת מאז שאני זוכרת את עצמי ומאוד מחוברת לזה… אבל אני חושבת שזה תלוי מאוד במטרה שלך, אם את כותבת סיפורים שאת נהנית לכתוב אותם או משתרכת עם איזשהו סיפור שאת כבר לא נהנית לכתוב בשביל הקוראים או כל סיבה אחרת…
כי בברור יש לך כישרון, אני אישית אוהבת מאוד את הכתיבה שלך. אולי תנסי להתעלם מכל הפרטים הטכניים (כמו תיאור הלבוש של הדמות, הגיל וכו) ופשוט תכתבי סיפור איך שהוא מתרחש אצלך בראש, לא יותר ולא פחות…
אצלי לפחות זה הצליח להחזיר אותי למי שהייתי, לאהבה שלי לכתיבה, אולי זה יצליח גם לך….חח
מקווה שעזרתי איכשהו, מה שלא יהיה, אל תפסיקי לכתוב :)

חחח נעמי, אני אוהבת את זה, פשוט לפעמיםאני לא מצליחה לכתוב את מה שאני רוצה. זה כמו לחשוב על משהו אחד ולהגיד משהו אחר, ואז אני מתבסת ממה שיצא (ואז לוקח לי שנה לקן הכל…)
אבל השיר סיפור הזה שלך באמת עזר לי לחזור להתחלה (:
תודה (:

אה, חחח טוב, אין בעד מה, אני שמחה שזה עזר :)

אני מזדהה עם כל מילה שכתבת פה, ממש. בגלל זה יש דברים שאני בוחרת שלא להראות, שיש דברים קטנים שאני מעדיפה לשמור בסוד שלי, אבל את הצורך האמיתי לכתוב ולכתוב אף פעם לא יקחו לי, הוא תמיד ישאר. אז נכון שאני לפעמים נתקעת ולא יודעת איך להמשיך, אבל תמיד יוצאים מזה ותמיד בסוף אתה כותב משהו שאתה אוהב. כי יש משהו כל כך משחרר בלכתוב, שזה שווה את כל התהליך שמאחוריו :)

יש בזה משהו. את הסיפור שאני כותבת עכשיו התחלתי לבנות בראש לפני כארבע שנים וחצי. ברור שקשה לי לכתוב אותו עכשיו עם כל התיאורים וההסברים וקשה ממש לבנות רקע לדמות שחשבת עליה במשך כל כך הרבה זמן כעל דמות שטחית ולא מעניינת. לדעתי זה הדבר המעניין בכתיבה. דווקא בגלל שצריך להשקיע זמן ולשבור את הראש על כל מילה ועל כל פרט קטן שמכניסים בסיפור. ככה לומדים איך להשתפר.
אין ספק, יש דברים שאני לא מכניסה לסיפור ומשאירה אותם בראש שלי. זה גם דבר טוב. זה לראות את הדמויות שלך בצורה כוללת ולהבין שגם להן יש חיים ושלא חייבים לכתוב על כל דבר שקורה להן(זה עלול להישמע פסיכי אבל זה דווקא ממש הגיוני).
בקיצור, זה נורמלי להרגיש ככה.