Live movie – פרק עשרים ושלוש

*מנקודת מבטה של וונדי*
"וונדי קומי!" שמעתי את אמבר. פתחתי את עניי ומולי עמדו, אמבר, אליס ואביה.
"מה קרה?" שאלתי מתמתחת.
"למה עשית את זה?" שאלו.
"את מה?" שאלתי.
"וונדי אל תכחישי, למה?" שאלה אליס.
"אתם יכולות להסביר לי על מה אתן מדברות?" שאלתי.
"טוב אל תודי אבל רק שתדעי שאנחנו יודעות הכל, הכל!" אמרה אמבר והם יצאו החוצה. התלבשתי ויצאתי לריצת בוקר לחשוב על מה הם דיברו. הגעתי לפארק וראיתי את הארי יושב ובוכה על ספסל.
"הארי?" שאלתי. הוא הרים את מבטו אליי והתחיל לבכות יותר חזק.
"מה קרה?" שאלתי והתיישבתי לידו. הוא החזיק בידו תמונות, תמונות שלנו, אך הם היו קרועות, שרופות.
"הארי למה עשית את זה, מה קרה?" שאלתי.
"אני שונא אותך!, איך את עשית לי את זה! אני שונא אותך!" צרח ורץ משם משאיר משהו על הספסל. הייתי בהלם, מה עובר עליו, מה קורה לכולם?, מה כבר עשיתי?. הסתכלתי על איפה שהארי ישב, היה שם פתק, פתחתי אותו ונגלה לעניי תמונה של ושל עוד בחור מתנשקים.
"מה?!" שאלתי את עצמי.
'לא!' חשבתי ופתחתי את עניי (שוב היא חלמה). מולי נגלה חדר לבן וקטן, הסתכלתי סביבי שכבתי על מיטה כשלגופי שמלת חולים דקה (השמלה הזאת ששמים לאנשים בבית חולים). על פניי אנלציה (המכשיר הזה ששמים לאלה שיש להם אסתמה… דרך אגב, אין לי אסתמה, יש לאחותי וחשבתי לעשות מזה משהו)
"וונדי בוקר טוב, את לא יכולה לדבר מתוקה אז אל תתאמצי, היה לך התקף אסתמה וזה השפיע לך על מיתרי הקול" אמרה אחת האחיות. מה? אני לא יכולה לדבר? לא רוצה! אוח כמה שאני שונאת אסתמה!' אני רוצה לראות את הארי! איך אני יגיד לה?
"אם את רוצה להגיד משהו, קחי" אמרה והגישה לי לוח מחיק עם טוש ומחק. ממש כמו בסרטים.. חחחח
'את יכולה לקרוא להארי?' כתבתי.
"אוקיי" אמרה ויצאה לבחוץ. בנתיים ציירתי ציורים על הלוח, זה ממש הצחיק אותי… ציירתי אותי ואת הארי למרות שהארי לא יצא משהו בגלל שקשה לצייר את השיער שלו..
"וונדי!" אמר וחיבק אותי, הורדתי את האנלציה מפניי כדי לנשק את הארי.
"תחזירי את זה!" ציווה עליי והנדתי בראשי לשלילה.
"וונדי!" אמר והחזרתי.
"אז מה קורה?" שאל והתיישב לידי.
'לא משהו' כתבתי על הלוח.
"למה את כותבת?" שאל.
'אני לא יכולה לדבר ):' כתבתי וציירתי פרצוף עצוב.
"אה אוקיי" אמר בחיוך קצת מוזר.
'מה בדיוק קרה?' כתבתי.
"נישקתי אותך מלא מלא עד שלא יכלת לנשום" אמר בחיוך.
'ועכשיו הסיפור האמיתי…' כתבתי בפרצוף מחכה.
"גם שאת לא מדברת את יודעת שאני עובד עליך?" שאל והנהנתי.
'נו כבר!' כתבתי.
"זאין שם מטהר אוויר שהלכתי לג'מה ואת נחנקת" ענה.
'אוי הוא כל כך מת! זאין = *_*' כתבתי והארי צחק.
"מוכשרת שלי" אמר ונישק אותי בלחי. ציירתי לב שבתוכו כתוב: הארי X וונדי = לפרק את זאין. הארי צחקק ולאחר מכן שיניתי לאהבה ניצחית. הוא חטף את הלוח מידי.
'אני מאוהב בך, ואת יודעת את זה גם במעשים וגם במילים' כתב ונישקתי אותו בלחי.
"אחמאחמ" חיכה זאין שיעול ונכנס פנימה ונופפתי בידי לשלום.
"סורי, מצטער" אמר.
'תשפיל מבט' כתבתי.
"למה את כותבת?" שאל.
"היא לא יכולה לדבר" הארי ענה במקומי.
"מה בגללי?" שאל זאין לחוץ.
'כן ותקשיב לי! תשפיל מבט' כתבתי בחיוך ערמומי.
"לא זה" הארי אמר מנוסה כבר.
"מה?" שאל זאין לחוץ.
'עכשיו תרד על ארבע' כתבתי.
"נו?" שאל.
'תגיד וונדי המלכה אין עליה ופעם אחרונה שאני עושה את זה, שלוש פעמים!' כתבתי והארי הדליק את האייפון במהירות לצלם את זאין.
"וונדי המלכה אין עליה ופעם אחרונה שאני עושה את זה, וונדי המלכה אין עליה ופעם אחרונה שאני עושה את זה, וונדי המלכה אין עליה ופעם אחרונה שאני עושה את זה" אמר זאין ואני צחקקתי בליבי והארי צחק בקול רם.
"וונדי!" אמבר, אליס ואביה (פתאום שמתי לב שהכל באל"ף! איזה רע!) אמרו דואגות וחיבקו אותי.
"זאין מה אתה עושה על הרצפה?" נכנסה ענבר לחדר וחיבקה אותי.
"היי!" אמרו שאר הבנים ונכנסו.
"ליאם איפה הגועל שלך?" שאלה אליס את ליאם.
"מאוד בוגר, באתי לבד כי ככה בא לי" אמר ליאם.
'מה קרה כולם פה?' כתבתי על הלוח.
"מה קרה את פה?" השיבו כולם חוץ מזאין והארי.
'זה זאין! הוא חנק אותי, יותר נכון המטהר אוויר' כתבתי.
"אני לא רואה מה היא כתבה?" נייל שאל קופץ וכולם הסתכלו על זאין עצבני.
"זאין דביל!" כולם צעקו וזאין הסמיק ואני ציחקקתי בליבי.
"כן מאוד דביל!, איך ידעתם שהוא שפך מים על המיטה של ליאם?" שאל נייל.
"מה עשית?" שאל ליאם בקול גבוה.
"לוקי (הכלב של ליאם ודניאל שדרך אגב הוא בובי אמיתי!) רצה מים ובטעות הכל נשפך…" אמר זאין.
"אתה מת!!!!" צרח ליאם ורדף אחריו. ניערתי את ידו של הארי ואמרתי לא ללא קול שיעצור את ליאם.
"חכה שניה ברו!" צעק הארי וליאם עצר במקומו. הושטתי לו את הנעל שהייתה ליד המיטה שלי.
'אני איתך!' כתבתי וחייכתי. הוא רדף אחרי זאין עם הכפכף, זה היה קורע!