תומסמית 2

תומאס סמית התעורר בבוקר. הוא מתח את גבו ואת צווארו, פקח את עיניו, נשם, והסתכל על סביבתו.- שאיכשהו תמיד בכמה דקות הראשונות של הבוקר נראתה זרה.
הוא הסיט את השמיכה ובחן את גופו: צוואר, חזה, בטן, אגן, וזהו. "איפה הרגליים שלי?" שאל את עצמו תומאס באדישות מפתיעה, ומישש את המזרן הריק בשביל לוודא שגפיו התחתונים אכן נעדרים.
הם אכן היו נעדרים.
תומאס חשב, ושקל את האפשרויות שעמדו לרשותו. הוא החליט, בסופו של דבר, להזעיק עזרה.
אבל למי אפשר לקרוא במצב כזה?- למשטרה, שיכבלו גם את זרועותיו? למגן דויד אדום שיקבעו את מותו? למכבי האש שיציפו את חדרו במים? או אולי לאדם קרוב?… מי יכול לעזור במצב מוזר כזה מלבד הוא עצמו?
וכך החליט תומאס להזעיק את עצמו לעזרה…

תומאס הגיע במהירות בהולה לחדרו של תומאס, וסקר את המצב… "תומאס" אמר תומאס לתומאס.- "אין לך רגליים!" "אני יודע" אמר תומאס לתומאס. "יש לך רעיון מה אפשר לעשות?" "ובכן…" הרהר תומאס.- "נראה לי שאתה לא יכול לקום מהמיטה". "כן" אישר תומאס,- "זאת הבעיה העיקרית". "המ… אולי פשוט תחזור לישון?" הציע תומאס. "רעיון נפלא תומאס!" אמר תומאס בשמחה, וחזר לישון.