Little Mix Perfect- פרק 14

*מנקודת מבטו של זאין*
"איזה שקיעה יפה" אמרה ג'ייד כשהיא מחובקת בידי לואי. חיבקתי גם אני את פרי ובהינו בשקיעה. היא נשקה לי קלות על הלחי וחייכתי אליה. המסיבה של אבריל נגמרה, רק אבריל, אלה ואביה נשארו ביחד איתנו: אני פרי, שירז ותובל, ליאם ולי-אן, ג'ייד ולואי, נייל וג'סי והארי. אני פרי, ג'ייד לואי, נייל וג'סי ותובל ושירז עמדנו בקצה היאכטה צופים בשקיעה.
"אני אוהבת אותך אתה יודע?" פרי שאלה אותי.
"לא את יכולה להוכיח לי?" שאלתי והיא נישקה אותי מצחקקת.
"איך הסכמת להיות איתי אחרי כל הפדיחות שעשיתי לך?" שאלה פרי נזכרת.
"אני אוהב אותך בכל מקרה" אמרתי ונישקתי אותה בלחי.
~לפני שנה, תחילת הקשר של זאין ופרי~
"אני לחוצה!" אמרה פרי וחיבקתי אותה.
"הכל יהיה בסדר!" אמרתי מנסה להרגיע אותה.
"טוב פרי לנשום!" אמרה לעצמה ונשמה נשימות עמוקות.
"טוב זאין אתה מתכוון לזרז את פרי?" שאלתי בקול בכוונה והיא יצאה החוצה.
"אתה בטוח הכל יהיה בסדר?" שאלה שנכנסו למכונית.
"ברור, אחיות שלי ממש חמודות וגם ההורים שלי, אין לך מה לפחד את מושלמת" אמרתי וליטפתי אותה. היא נישקה אותי והתחלתי לנסוע.
"זהו?" שאלה לאחר הנסיעה.
"כן בואי" אמרתי ויצאתי מהמכונית ופרי אחרי.
"ערב טוב" אמרה דוניה שפתחה את הדלת, ראיתי שהם מנסים להיות מנומסים ודוניה שונאת את זה.
"חחחח הכל בסדר?" שאלתי מצחקק.
"נראה לך?" שאלה וניסתה לסדר את השמלה שבטח אמא שלי הביאה לה.
"היי, פרי!" אמרה פרי ולחצה את ידה.
"דוניה" אמרה בחיוך ונכנסו לבית.
"זאין!" צעקה ספע וקפצה עליי בחיבוק.
"מה יש לכן?" שמעתי את וליה שואלת והיא ירדה במדרגות מפהקת.
"אה זאין!" אמרה בחיוך ורצה אליי.
"איך קוראים לך?" שאלה ספע.
"פרי ואיך לך?" שאלה פרי מתכופפת לספע.
"ספע, את ממש יפה" אמרה ספע ופרי חיבקה אותה.
"שלום" אמרה וליה וחיבקה את פרי.
"היי פרי ואת?" שאלה פרי.
"וליה וזה אחי הקרציה" אמרה והצביעה עליי ושלחתי לה מבט עצבני ופרי צחקקה.
"שלום אני פרי" אמרה פרי וחיבקה את אמא שלי.
"שלום אני.." באה אמא שלי לדבר.
"היא כבר יודעת" אמרתי מגרדת בעורפי בבושה.
"אוי מתוקי מתבייש" אמרה דוניה ומבטה לי בלחי.
"שלום, פרי" אמרה פרי ולחצה יד לאבא שלי. התיישבנו לאכול ואז התחיל הכל, לפרי נשפך מיץ על השמלה ודוניה הביאה לה חולצה ומכנס שהיה גדול עליה בכמה מידות ואחר כך שיחקנו בחוץ עם ספע והבגדים של דוניה התלכלכו ואני אמרתי שאני אשם ואז דוניה גנבה לי את כל הכסף שלי ושהיה לדוד שלי יום הולדת לא קניתי לו מתנה כי לא היה לי כסף, בקיצור סיפור מסובך אבל עדיין נשארתי עם פרי כי אני אוהב אותה לא משנה מה!
~חזרה למציאות~
"הלוואי וזה היה נמשך שעות" אמרה ג'סי צופה בשקיעה.
"פרי את האמת את מזה חייבת לי" אמרתי לאחר שנזכרתי בכל הרגעים שלנו.
"הנשיקות שלי לא מספיקות?" שאלה.
"עוד אחת וכן" אמרתי ושיחקתי בשערה הוורוד.
"לא באלי" אמרה ממשיכה לצפות בשקיעה.
"נו פרי לא להיות קמצנית!" אמרתי והיא נישקה אותי נשיקה מדהימה!
"1… 2… 3!" שמענו את לי-אן צועקת ותוך שניות היינו במים.
*מנקודת מבטה של פרי*
הוצאתי את ראשי מהמים, לא מצאתי את זאין… פתאום נזכרתי באיזה משהו.
~לפני חצי שנה~
"נו פרי בשבילי!" אמר זאין מתחנן.
"ואתה מזה חייב לי!" אמרתי לו.
"נו!" אמר. ניסיתי לא לצחוק ועשיתי את זה, חיקיתי עז. רק שתדעו אני מעולה בזה!
"זהו!" אמרתי מצחקקת ומבוישת, הסתכלתי על זאין הוא היה אדום מרוב צחוק.
"אוי עז קטנה שלי!" אמר וחיבק אותי.
"זאין אתה יודע איפה המפתחות של הבית?" שאלה ספע.
"לא" אמר זאין והיא הלכה.
"זאין תחפש את המפתחות של הבית אולי הם פה" אמרה דוניה.
"מה הם יכולים לעשות בברכה?" שאלתי והסתכלתי סביבי (הם היו בברכה בבית של זאין).
"סיפור ארוך" אמרה.
"יש לי זמן ולך פרי?" שאל זאין והנהנתי לחיוב כדי לעצבן את דוניה, היא ממש מצחיקה שהיא עצבנית וזאין אמר לי תמיד להסכים איתו כדי לעצבן אותה למרות שהוא מת עליה.
"טוב נו שידידים באו אליי אז הם זרקו אותי למים עם הבגדים והמפתחות היו עליי" אמרה.
"ידידים?" שאל זאין.
"מאמי שחכת שאני אחותך הגדולה?" שאלה בחיוך ערמומי ואני וזאין צללנו מתחת למים. פתחתי את עניי וראיתי את זאין מחייך אליי. חייכתי גם והתקרבנו אחד לשניה. זאין נישק אותי נשיקה מוקסמת ומדהימה, הנחתי את ידי על קרקעית הברכה והרגשתי משהו דוקרני. התנתקתי מזאין והסתכלתי מזה היה, אלו היו המפתחות. לקחתי אותם והוצאתי את ראשי מהמים.
"בבקשה" אמרתי והגשתי לה את המפתחות.
"תודה ואיפה אחי העיוור?" שאלה ותפסתי בפוני של זאין שהיה אמור להיות מורם למעלה.
"אז ביי!" אמרה והלכה. פתאום הרגשתי מישהו דוחף אותי למים, מי זה היה אם לא זאין והוא נישק אותי שוב.
~חזרה למציאות~
נכנסתי לתוך המים ופתחתי את עניי. ראיתי את זאין מחפש אותי, תפסתי בפניו ונישקתי אותו. יצאנו מהמים מחובקים וראינו שכמעט כולם בחוץ.
"מי זה היה?" שאלו ג'סי, נייל וג'ייד.
"לי-אן!" צעקתי חושבת.
"ליאם!" הבנים צעקו.
"חחחחחחח" ליאם ולי-אן הגיעו צוחקים ולואי בא מהמים.
"מי חסר?" שאל זאין.
"איפה תובל ושירז?" שאל לואי.
"שירז!" כל הבנות צעקו.
"מה איתה?" ליאם שאל מנגב את דמעותיו מהצחוק.
"היא לא יודעת לשחות לכו למים!" צעקה ג'ייד וכל הבנים הורידו חולצה (אוווו ♥) וקפצו למים.
"מצאתי!" צעק לואי והביא את שירז ותובל בא אחריו.
"מה קרה?" שמענו את הארי צועק. לואי הניח את שירז על החול.
"היא לא נושמת!!" צעקה ג'סי לחוצה.
*מנקודת מבטו של הארי*
"היא לא נושמת!!!!!!" לחשתי לעצמי לחוץ.
"מי יודע לעשות הנשמה?" שאל לואי.
"אני!!" צעקתי, אני באמת יודע.
"בבקשה" אמר והתקרבתי לשירז.
"אחמאחמ" תובל חיכה שיעול אבל התעלמתי.
"נו!" זאין זירז אותי. הנשמתי אותה ואחרי כמה דקות היא פלטה מים.
"שירז!" תובל אמר וחיבק אותה, הלכתי קצת אחורה.
"מה קרה?" שאלה.
"לי-אן!" הבנות צעקו והסתכלו על לי-אן.
"ליאם!" צעקנו הבנים והסתכלנו עליו כי בבית שמנו לו כפיות בחדר והוא אמר שהוא יחזיר לנו כי בנתיים הוא יושן הסלון…
"וואו לי-אן הלכת רחוק הפעם" אמרה שירז וקמה, לי-אן חיבקה אותה ואחר כך ליאם.
"רגע אבל טבעתי?" שאלה.
"כן והארי הנשים אותך" אמרה פרי והצביעה עליי, השפלתי מבט.
"תודה" אמרה והרגשתי את גופה הנעים, היא נשקה לי ללחי נשיקה קטנה מתוך ידידות.
"זה בסדר.." אמרתי.
"אני חייבת לך" אמרה. 'תבקש ממנה נשיקה הרי היא חייבת לך' חשבתי לעצמי אבל זה דבילי..