ידעתי שאני עושה טעות!

היי אני נועה, אני בת 17 שיער חום ארוך חלק ובסוף בקבוקים, עיניים כחולות, גבוהה, רזה. הרבה אומרים לי שאני יפה אבל אני לא כל כך אוהבת את עצמי.
אני נמצאת בפינמייה (אבל לא של ילדים בעייתים אלא פנימייה רגילה).
יש ילד מעצבן! 3 שנים שהוא מחזר אחרי רוצה אותי אבל אני? לא רוצה אותו. אפילו שהוא הילד הכי מקובל בבית הספר הכי חתיך והכי נחשק. אני יודעת מה הוא עשה לכל הבנות בבית הספר, משכיב אותן וזורק אותן לעזאזל.
וטוב לי עם איך שאני, אני לא צריכה חבר שיגיד לי כמה אני יפה וחמודה!
כי בסוף אני יודעת שהם ישברו לי את הלב!
*****
״נוני (שם כינוי-נועה) אמרתי לך בפעם המיליון הוא אוהב אותך! מה יקרה עם תתני לו הזדמנות אחת, אחת ויחידה! ותצאי איתו לדייט את לא תפספסי שו..״ אמרה חברתי הטובה רוז אך קטעתי אותה ״אני בחיים לא הצא איתו הוא משכיב וזורק כל אחת!״ אמרתי לך בעצבים. ״זה לא נכון!, כבר שלוש שנים שהוא לא היה עם אף אחד, לא יצא עם בנות אפילו! הוא אוהב אותך תתני לו הזדמנות אחת ויחידה, דייט אחד מסכן לא יזיק!״ אמרה לי בהתחננות. ״אני יחשוב על זה״ אמרתי בקול עייף. חזרתי לשכב על מיטתי וחשבתי על מה שהיא אמרה, באמת, במשך 3 שנים דחיתי אותו, ומאז? חברה אחת לא הייתה לו. אולי הוא באמת אוהב אותי? חשבתי לעצמי. אולי הוא באמת השתנה? אני יגיד לו שכן, שאני מסכימה לצאת איתו לדייט. התרוממתי ממיטתי נעלתי את נעלי ויצאתי מהחדר שלי ושל חברתי הטובה רוז. ראיתי את חלק מחבריו יושבים בספסל ומדברים, התקרבתי אליהם ושאלתי את חברו הטוב, ג'ון ״איפה עומר?״ ״הוא בחדר״ ענה. ״תודה״ עניתי והתקדמתי לעבר חדרו. כשהתקרבתי שמעתי קולות מין החדר. דפקתי על הדלת והקולות נפסקו. דפקתי שוב על הדלת ואף אחד לא פתח. ״עומר?״ שאלתי. אין תגובה. פתחתי את הדלת והצצתי לבפנים, דמעות עמדו בעיניי טרקתי את הדלת ורצתי לכיוון חדרי שומעת את צעקתי של עומר מאחור ״נועה חכי דקה״ נכנסתי אל חדרי ושכבתי בוכיה על המיטה. עד שהסכמתי לו, אחרי 3 שנים שבהם חיזר אחרי אך לא הסכמתי, קנה לי הכל מהכל (פרחים, שוקולדים, שרשראות, צמידים, טבעות ותכשיטים). חשבתי שהוא השתנה, אבל לא הוא כל הזמן הזה היה עם בנות אחרות! ידעתי!
ידעתי שזאת היתה טעות שחשבתי שהוא השתנה.
ידעתי שזאת היתה טעות ללכת ולהסכים.
אבל הטעות הכי גדולה שלי היא שהתאהבתי.