בדרך שלי..-פרק 1+הקדמה

היי אני רוני בת 17 אני ילדה לא כל כך מקובלת אבל אין לי בעיה אם זה כי יש לי חברות אמתיות שתמיד פה בשבילי. אני מישראל אני אוהבת את החיים ואין כלום שיגרום לי לוותר על זה. אני סוג של ילדה ביישנית אני מנסה לשנות אבל זאת אני.. אני בגובה 1.59 יש לי שיער חום ועיניים חומות ואני אוהבת לשיר.
-בוקר-**יום שלישי**
אימא : "רוני קומיי לבית ספר "
רוני: "עוד מעטט…"
קמתי התארגנתי התלבשתי עשיתי מחליק ונסענו באוטו . אימא שלי הורידה אותי בבית ספר הלכתי לחברות שלי דניאל, אורפז, אסתר ,טל , ליאור, עדי ואולגה .
***סטופ**
דניאל-שיער גלי , עיניים חומות ,בגובה שלי ,בת 17 וחצי (החברה שתמיד נמצאת כדי לדבר).
אורפז-שיער מתולתל, נמוכה יחסית, בת 17.8 עיניים חומות (החברה הכי טובה שלי רוני).
אסתר-שיער מתולתל ,טיפה יותר גבוהה ממני, עיניים ירוקות ,בת 17.1 (החברה שאפשר לספר לה הכל).
טל-שיער בלונדי , עיניים כחולות, בגובה 1.61 ,בת 17.6 ,(הפסיכולוגית בחבורה).
ליאור-שיער חום מתולתל, עיניים חומות, גובה 1.65 ,בת 17.3 (הצינית בחבורה).
עדי- שיער גלי ,עיניים חומות, בגובה 1.69 , בת 17.2 (החברה התומכת)
אולגה- הכי גבוה 1.72 ,עיניים חומות , בת 17.4 (החברה המעודדת)
-צהריים-
טוב זה היה עוד יום רגיל בבית ספר יצאתי מהבית ספר עם טל ליאור ואולגה נפרדנו לשלום ועליתי לאוטובוס. הגעתי הביתה ואף אחד לא היה אימא ואבא השאירו לי פתק שרשום הלכנו אנחנו נחזור עם משהו חשוב לספר לך. הייתי מופתעת מה כבר יש להם לספר לי?
אז אכלתי עשיתי שיעורים והקשבתי למוזיקה שאני הכי אוהבת.
אימא ואבא נכנסו לבית שמעתי אותם קוראים לי אמרתי שאני באה..
שאלתי אותם: "מה זה הפתק מה יש לכם לספר לי?"
אימא ואבא:" רצינו לספר לך ש…"