אחרי המוות- פרק 8

שוכבת במיטתי, מנסה למכור לעצמי שקרים. על ג'וש, איך מישהו בדמותו של אדם כה נחמד, אמיץ, שליו, עדין, מיוחד וקסום יכול לבגוד בצורה כזאת קרה. אבל מי אני בעצם?, איך אני מעזה להיות כה שיפוטית?. נכון, אולי לא התחלתי עם איזה נער או גבר ברחוב אבל אני בגדתי בדילן, בבחור שהקריב הכול למעני, הוא היה זה שעמד לצידי שהורי גירשו אותי. הוא היה הזרועות החמימות שחיבקו אותי כאשר בכיתי, היחיד שהיה לצידי (חוץ מכריס). תקתוק על דלת החדר גרם לי לעצור את כל מחשיבותיי. הבטתי לכיוון הדלת זה היה דילן, "היי" אמר בלחש, "היי" אמרתי ופיניתי לו מקום במיטה. דילן התקרב אלי והתיישב לצידי, הבטן שלי החלה להתהפך ידעתי שכול הסודות והשקרים, הם פצצת זמן מתקתקת ואם לא אומר הכול עכשיו דילן יגלה את זה ממישהו אחר. דילן נשק לשפתי, יכולתי להרגיש את אהבתו מגיע לו כל כך הרבה ואני, אני הורסת הכול מאז שהתחיל הקשר הזה דילן סובל וסובל וסובל, זה בכלל לא מגיע לו זאת אשמתי. שפתינו מתנתקות רגשות האשמה מחלחלים עמוק יותר אל גופי, "דילן, יש משהו חשוב שאני צריכה להגיד לך" אמרתי, הבעת פניו השתנתה בבת אחת, ראיתי את הלחץ שפניו איך לסתו נהייתה קפוצה. "מה?" אמר דילן בניסיון לא להישמע מפוחד אך יכולתי לשמוע את הרעד שבקולו. "לפני שאני אומרת לך מה קרה, אני רוצה שתדע שאני אוהבת אותך, ומה שקרה לא משנה את האהבה שלי כלפיך. אני מקווה שתסלח לי על זה" אמרתי כאשר דמעה זלגה מעיניי, "מלאני את מלחיצה אותי, מה קרה?" קולו של דילן היה יותר רם מהפעם הקודמת, "דילן אני, אני נשקתי את ג'וש. ובאותו יום שקראו לי למשרד של המנהל, זה היה ג'וש ו…" אמרתי. "תפסיקי, פשוט תפסיקי מלאני!! את לא מבינה שאני לא יכול לעמוד בזה יותר, את שוברת לי את הלב שוב ושוב ושוב. אני לא מסוגל אני לא יכול לעמוד בזה, איך בגדת בי אני בחיים לא הייתי עושה לך את זה, מלאני את באמת אותי? כי זה לא מרגיש ככה, אני חושב שעדיף שאני אלך" אמר דילן ויצא, "לא דילן חכה" אמרתי ורדפתי אחריו אל הדלת, "אני מעדיף שלא לראות אותך, ובבקשה אל תתקשרי אלי" אמר דילן, נכנס למכוניתו ונסע. אני לא יודעת לאן הוא נוסע, ומהירות של המכונית הלחיצה אותי, יותר ויותר, מה אני עושה? למה אני מחרבת כל דבר טוב שיש לי?. התחלתי לבכות, נכנסתי לבית גוררת את עצמי בכוחות שלא קיימים, "מלאני הכול בסדר?" אמרה אימי וניגשה אלי, גרמתי לה לדאוג כל כך נראיתי כאילו ראיתי את דילן נרצח. "לא אמא, הכול לא בסדר" אמרתי וקרסתי לתוך זרועותיה, בעוד אימי מלטפת את ראשי ואומרת לי שהכול יהיה בסדר, שהכול עובר, שהחיים מתקדמים. מרטיבה את חולצתה של אימי, והדמעות ממשיכות לזלוג כמו נהר, האמת יצאה מפי ולא תוכל לחזור, דילן עמד לצידי מאז ומתמיד ואני פשוט נתתי לו סטירה עם הבגידה המטומטמת, איבדתי הכול את דילן,כריס, ג'וש הבוגד, קריסטין והכי גרוע אני חושבת שאיבדתי את עצמי את מעט התמימות שהייתה טמונה בי, את המחשבה הקטנה הזאת שאולי יום אחד, אבל המחשבה הזאת כבר לא קיימת. שבוררה לרסיסים ולא ניתנת לחיבור זה מה שאני. "מלאני לפחות תספרי לי מה קרה" אמרה אימי וניסתה לשמור על קור רוח. "אמא אני, אני בגדתי בדילן" אמרתי והתחלתי להתייפח, "כולנו עושים טעויות לפעמים" אמרה אימי למרות שבפנים ידעתי, שאני אשמה. "חבל הוא היה נער ממש טוב" אמר אבי, מילותיו כאבו אך היו נכונות מישהו היה צריך להגיד לא את האמת, אי אפשר להמשיך לשקר. "חשבתי שלא אהבת אותו" אמרתי, "ככה מתנהגים,ממש חיבבתי את דילן. הוא היה נער אולי חצוף אבל הוא אהב אותך" אמר אבי ונתן לי חיבוק חם, זה ריפא אותי רק מעט. עליתי במדרגות כמו גופה, "מלאני את בטוחה שאת בסדר?" שאלה אימי, "אני אהיה בסדר" אמרתי והמשכתי לעלות במדרגות. נכנסתי לחדר כיביתי את האור והתיישבתי במרכז המיטה, מחייגת לדילן שוב ושוב ושוב ושוב ושוב והוא לא עונה, 'השיחה מועברת לתא הקולי של…'. בוכה משאירה אלפי הודעות קוליות.

'דילן זאת מלאני תחזור אליי'
'דילן בבקשה בבקשה תחזור אליי'
'דילן אני יודעת שאתה לא רוצה לדבר איתי אבל אני חייבת לדבר איתך'
'דילן אני דואגת לך פשוט תתקשר אלי בסדר'
'דילן בבקשה אני לא יכולה לחיות בלעדייך'
'דילן תענה לי אני משתגעת'
'דילן אל תסלח לי, אני רק רוצה לשמוע את הקול שלך'
'דילן אני אוהבת אותך ורק אותך אתה יודע את זה'
'הכול באשמת ג'וש אני מבטיחה שזה לא יקרה תחזור אלי'
הדמעות החלו להשתלט עליי בקושי נושמת
'דילן די זה כבר לא מצחיק איפה אתה'
'דילן אני חייבת לדבר איתך תחזור אליי'
'דילן תסלח לי אני לא התכוונתי'
'דילן את הדבר היחיד הדבר הטוב שנותר לי אל תעזוב אותי'
'דילן בבקשה, תחזור אלי, הייתי טיפשה,מפגרת, מטומטמת, אני לא שווה אפילו טיפת אהבה אבל בבקשה תחזור אליי'
'אני יודעת שאתה לא רוצה לדבר איתי, רק רציתי להגיד לך שהחיים בלעדיך לא שווים, ושאם אתה לא כאן עדיף לא לחיות'

זרקתי את הטלפון, הוא פגע בקיר והתפרק, "דילן" צרחתי מבין הדמעות כמו משוגעת.לקחתי מחט שהיה לי על השידה והתחלתי לדקור את הזרוע שלי רשמתי דילן בעזרת המחט, הרכבתי את הטלפון בחזרה, צילמתי את זה ושלחתי את זה לדילן ורשמתי 'אני אוהבת אותך'.

-לאחר יומיים-

מאז הפרידה מדילן, לא הלכתי לבית ספר לא הייתי מסוגלת לראות את פניו, לשמוע את קולו בידיעה, שלא ארגיש את מגעו, חומו, שלא אחלוק איתו את שמחתו, שאהיה כמו עלה נידף ברוח אהיה כה לא קיימת, ואיך בדיוק אני אמורה להסביר שהייתי מספיק מטומטמת כדי לבגוד בדילן. קיבלתי אימייל מהחברה 'never alone' התקבלתי לתפקיד. התחלתי להתארגן הייתי צריכה להגיע למשרדים בעוד חצי שעה, הסרתי את הפאה השחורה מראשי, לבשתי שמלה צמודה בגוון כחול עמוק, נעלתי נעלי עקב כחולות בצבע תואם עם תיק בצבע לבן, הסתכלתי במראה נגעלת מעצמי התחלתי להתאפר ולפתע אני שומעת קול "מה לעזאזל את עושה?" זה היה דילן.