אל תדאג (1D fanfic) פרק 3

צלילי התופים הגסים הדהדו בקירות המבנה הגדול.
קים הרגישה לא קשורה.
היא רקדה ושרה, אבל חיכתה למאחורי הקלעים שיהיה שקט יותר.
בסוף ההופעה היא רצה אל מאחורי הקלעים והייתה ראשונה בתור.
שתי בנות זועמות נעמדו מאחוריה, מנופפות בכעס בציפורניהן הצבועות אדום עז ומעפעפות בריסיהן המודגשות כלא מאמינות.
קים צחקה חרישית למראה הפקאצות ששנאה כל כך.
"לא, אין לתאר!" צווחה אחת מהן.
קים הסתובבה אליהן במבט זלזול על פניה. ״אמילי, כל כך השתנית!״ אמרה קים בחיוך מתוק אל הנערה הבלונדינית.
לסתה של אמילי נשמטה. ״ק..קים?!?!?״
היא התנפלה על קים בחיבוק, אך קים הדפה אותה מעליה.
״לא, אין לתאר!״ צעקה קים, ״יש לך את החוצפה לבוא אליי אחרי מה שקרה? אין,פשוט אין לתאר!!!!!״ היא בטאה את המילים חזק וברור, ואמילי נותרה המומה. ״ככה?״ אמרה, ״אז אני מבינה שאת לא מעוניינת בסליחה שלי. ולא במתנה שלי.״
״לא, ממש לא.״ אמרה קים במתיקות, ״ושוחד הוא לא בדיוק דרך לפתור בעיות, את כבר יודעת את זה, נכון מאמי? הרי את לא רוצה להגיד לי ששכחת מה היה עם ג׳ון!״ היא המשיכה בקול תמים.
״את הבטחת שלא תדברי על זה!״ דמעות עלו בעיניה של אמילי.
״ואת הבטחת שלעולם לא ניפרד. כבר הספקת לשכוח?״ עיניה של קים לא היו רטובות כלל וכלל- הן רשפו אש ושיקפו כעס רב, ״וחוץ מזה, מאמי, כל מה שהבטחנו אחת לשנייה גם ככה הלך לפח כשאת עזבת אותי. אז זה לא משנה, נשמה.״
״בבקשה, קים. תסלחי לי.״ אמילי איבדה את תדמיתה המאיימת.
״לא, מאמי.״ קים דיברה בהחלטיות, ״לא.״
אמילי קיבלה מעליה את דזר הדין. ״אבל רק שתדעי,״ אמרה בעצב, ״שאני מצטערת. נורא. על הכל. את צודקת, אני הייתי טיפשה. אני כל כך מבינה אותך. אבל בבקשה, אם יש לך עוד טיפת רצון לדבר איתי, בטח יש לך את מספר הטלפון שלי.״
״האמת שלא,״ אמרה קים, ״מחקתי אותו יחד עם כל התמונות שלך.״
אמילי המשיכה: ״קים? אני מכירה אותך. יש בך לב טוב. את תביני אותי. בבקשה, תסלחי לי.״
אמילי נגעה בידה של קים, שמיהרה להזיז את ידה, כאילו נכוותה ממגע אש.
היא שלחה אל קים מבט אחד עצוב, והתרחקה משם.
״סליחה, ילדה?״ פנה השומר אל קים, ״כרטיס בבקשה?״