Snowhite פרק חמישי:

זאיין משך את אלי לחבוק ארוך, לא מוכן לשחרר אותה שוב, הוא הרגיש שאם יעשה זאת, הכל יעלם, היא תעלם.
"בבקשה תגידי לי שזה לא חלום…" זאיין אמר לאלי, מבקש ממנה תשובה…
זה לא חלום, אני מבטיחה!" היא אמרה, מביטה בעיניו הגדולות.
מבינה כמה היא התגעגעה אליו…
הם נכנסו לרכב הגדול והשחור, מביטים העיניים הבורקות של כולם, מחייכים חיוך מבוייש.
כולם יש בו בתוך הרכב הגדול, נוסעים לבית הישן של אליסון…
"היי אני לואי." לואי אמר לאליסון והושיט את ידו ללחיצת ידה.
"היי, אני אלי, נעים להכיר.." היא אמרה לו, לוחצת את ידו בחינניות.
"את אלי?" שאל נייל בחוסר נימוס, גורם להארי לגחך קצת.
אלי הסמיקה באשר למילותיו, תוהה מה כבר אמרו עליה.
"אממ.. לפי הפעם האחרונה שבדקתי.." היא אמרה בבישנות, מגלגלת את עינייה.
"ואוו! את באמת יפה כמו שזאיין סיפר." נייל אמר, מקבל מרפק בבטן מזאיין בתגובה. אלי ציחקקה בבישנות והביטה בזאיין, מחכה לתשובה.
"אל תקשיבי לו." זאיין אמר ועטף את ידו סביב גופה הצנום של אלי.
"רגע, אז אתה מנסה לרמוז שאני לא יפה?" אלי שאלה, תוקעת בזאיין מבט עצוב..
"לא, את לא יפה, את יפייפה!" זאיין אמר, מדביק נשיקה קלילה ומרחפת לאחת מלחיה של אליסון.
"היי אלי, אני הארי, וזה" הארי החל להגיד, מצביע על נייל באצבע מאשימה ומצחקק קצת.. " זה נייל" הוא הוסיף
"היי, נעים להכיר אלי…" נייל אמר וציחקק קצת.
"ואני…" ליאם החל להגיד, כועס שלא טרחו להציג אותי " אני ליאם, נעים להכיר אותך אלי, זאיין לא הפסיק לדבר עלייך, כאילו ברצינות, כל היום אלי אלי אלי אלי…." הוא ממשיך, מסתכל על זאיין שתמן את פניו בידיו והסמיק, הרבה.
אלי שיחררה ציחקוק קטן, מביטה לעבר זאיין.
"מה קורה אלי?" רייצ'ל שלאה אותה, מניחה את ידה בזהירות על רגלה הימנית של אליסון, זאת שהייתה לידה.
"חיים את יודעת.." אלי אמרה, שנייה לאחר מכן היא עצמה את עינייה בחוזקה, מצטערת על מה שאמרה..
"אני מצטערת רייצ' אני לא… אני—" היא הוסיפה אך רייצ'ל עצרה אותה..
"זה בסדר, אני יודעת שלא התכוונת, אמרו לי דברים יותר נוראיים מזה, אני מתרגלת.." היא אמרה לה, שולחת לה מבט מעודד, שמראה שהיא באמת בסדר. אלי חייכה, חיוך אמיתי , דבר שלא יצא לה לעשות בשנה האחרונה…
"OMG!" קמיל, אמה של אליסון אמרה לפתע, גורמת לכולם להפנות את המבטים אליה..
"אלי חייכה!!! ואו!" קמיל הוסיפה, גורמת לכך שלחיה של אלי יסמיקו במבוכה, כולם צחקקו, שמחים לראות אותה מאושרת.
ליאם, הארי, לואי ונייל לא הכירו את אליסון, או את שאר הבנות, אבל הם הרגישו מאוד שמחים לראות אותן מחייכות, לאחר מה שזאיין סיפר להם, הם הבינו משהו קשה עבר עליהן ולראות אותן מחייכות ניהיה נס.
הדרך לבית של אלי עברה בשלום, הרבה צחוקים והרבה כיף, לבסוף כשהם הגיעו סופית לביתה, קמיל, שנהגה, חנתה את הרכב וכולם ירדו, גם הבנים וגם הבנות.
זאיין לקח את המזוודה של אלי, עוזר לה.
לואי לקח את המזוודה של קמיל, שכמובן הוא היה צריך להתעקש המון לפני שהיא הייתאשה והסכימה לו.
כולם לקחו נשימה עמוקה ונכנסו לבית, כל אחד דחף את דלת הבית בתורו לפני שנכנס.
הבית היה קצת מאובק, אך הוא היה כמו תמיד, זכרונות רבים עלו לראשה של אליסון והיא תהתה עם זה עדיין כאן…
היא עזבה את ידו של זאיין רוצה למעלה, לחדרה…

Zayn's POV
אלי רצה לחדרה במהרה, עזבתי את מזודותיה על רצפת הסלון ורצתי אחריה, היא פתחה את דלת החדר, לא סוגרת אותה אחריה..
"את בסדר?" שאלתי, היא הסתובבה אליי, מופתעת קצת לראות אותי, אך לבסוך היא חייכה והנהנה.
"מה אתה עושה פה?" היא שאלה, מביטה בי בסקרנות..
"מה שאת עושה פה…" אמרתי מחייך, היא התקדמה אליי ותפסה את ידי, מתקדת איתי לעבר הארון שבחדרה…
היא פתחה אותו, הוא היה די ריק.
היא שיחררה את ידי לרגע וחפרה עמוק בתוך הבגדים, מוציאה מפתח קטן…
"מה זה?" שאלתי, לא מבין מאיפה זה.
"זה מה שהוא מחפש, זה למה הוא רוצה להרוג אותי.." היא אמרה בשקט, מחזיקה את הפתח שתלוי על שרשרת קרוב לליבה..
"מה הוא פותח? למה הוא רוצה להרוג אותך בגלל זה? מה יש במפתח הזה?" שאלתי, חושש מאוד מתשובתה, מודע לכך שאני יצתרך להגן עליה…
"זאיין זה המפתח שהוא מחפש, והוא יהרוג אותי, ברגע שהוא ידע שחזרתי לפה, זאיין זה המפתח להכל!" היא אמרה במיסתוריות, כאילו היא אומרת לי אבל לא אומרת לי.. זה הרגיש מוזר..
"למה שהוא ירצה להרוג אותך בגלל מפתח? אלי אל תיהיה מיסתורית, לא איתי!" אמרתי, מרים אליה את קולי מעט..
"אני לא יכולה זאיין, הוא הורג את כל מי שיודע, אם הוא לא מספר לו.." היא אמרה, גורמת לי לתהות אם קווין ידעה את משמעות המפתח, אבל לא שאלתי.
ירדנו למטה, מגלים רק את הבנות והבנים, קמיל כנראה הלכה..

Normal's POV
"מה ? איפה אמא שלי?" אליסון שאלה וכיווצה את גבותיה בבילבול..
"אממ.. היא הלכה לרג– אלי זה המפתח??" אנג'לה החלה להגיד אך נעצרה והתקדמה במהרה לאליסון, רואה את המפתח תלוי על צווארה..
"המפתח! הוא היה פה כל הזמן.." בריטני אמרה לעצמה ודפקה את ידה על מצחה..
"המפתח.. מה הוא עשה פה??" רייצ'ל שאלה, מבט מבוהל קישט את פניה..
"למה הלא אמרת לנו שהוא היה פה?" אנג' שאלה את אלי, לא נותנת לה לנשום לרגע..
" אם הייתן יודעות, הוא היה הורג אותכן! בגלל זה אני היחידה שידעה על מיקומו!" אליסון אמרה, מגבירה את טונה מעט…
"אני.. סליחה אלי.. אבל מה איתך! הוא היה הורג אותך!!!" בריטני אמרה בשקט
"טווב הוא לא הרג אותי… לפחות לא עכשיו.." אלי אמרה, ועצמה את ענייה בחוזקה נזכרת באמת.
הן ישבו כולם על הבפות, גם הבנים וגם הבנות..

Ali's POV
"אני חושב שאף פעם לא דיברנו באמת על מה שקרה שם, נכון?" הוא שואל אותנו..
אנחנו מסתכלות אחת על השנייה, ומהנהנות בבישנות, קשה לנו להיזכר בזה, זה כל כך כואב…
מה קרה שם ?" הוא שואל בעדינות, מנסה לא להלחיץ אותנו. אך זה ממש לא עובד לו..
"הוא רצח אותה!!!" רייצ'ל צעקה, מכסה את פניה בידה ומתרפקת לתוכן בבכי, אני, אנג' ובריט חיבקנו אותה בחוזקה, מודעות לכאב העצום שלה.
התחבקנו במשך כמה דקות. ככה עד שכולנו הרגשנו די רגועות.
קמתי מהמקום שלי ועברתי לשבת ליד זאיין על הספה, זחלתי קצת מתחת לידו, והוא הניח את ידו על גופי, מקרב אותי אליו.
חיבקתי אותו בחוזקה, גופי מתכווץ לצורת כדור, היה לי כל כך קשה לחזור לפה, לחזור להכל.
הוא חיבק אותי בחוזקה, מלטף את שיערי הארוך בעדינות, דמעות מילאו את עיניי ונזלו על חולצתו.
"הרטבתי לך את החולצה.." אמרתי בשקט, מתנתקת ממנו ומחייכת חיוך קטן.
"אני יהיה בסדר!" הוא אמר מחייך ומשך אותי לחיקו שוב, מניח נשיקה קטנה בקצה ראשי.
חייכתי , מודעת לכמה שהוא מתוק.
"אני.. אני צריכה ללכת, בנות אתן באות?" רייצ'ל שאלה לאחר שהביטהה מעט בטלפון שלה, הבנות הנהנו במהרה וקמו לחבק אותי, מוסרות לי כמה הן מתגעגעות ומשאירות נשיקה קטנה ומתוקה על לחיי..
"אממ.. גם אנחנו נלך.. ביי זאיין, ביי אלי, היה נעים להכיר!" לואי אמר, קם ומחבק אותי, כמו כל הבנים, כל אחד בתורו, הם דיברו עם זאיין קצת בקשר לאקס פקטור או משהו כזה.. לא ממש הבנתי..
"אז.. נישארנו לבד.." זאיין אמר מחייך..
"חח כן.. אממ.. משו לשתות?" שאלתי מחייכת
"השתייה פה לא רקובה?" זאיין שאל, צוחק..
"יש מים!" אמרתי מחייכת ומשכתי את זאיין אחרי למטבח..
"את משהו מיוחד.. חח אולי נלך לאכול אוכל, אמיתי, כזה שאפשר להחזיק ולאכול אותו??" זאיין אמר, צוחק בקול…
"אבל אני לא רעבה!" אמרתי, מחייכת, הבעת פניו של זאיין השתנתה, גורמת לי לתהות מה עשיתי לא נכון..

Normal's POV

"את צריכה לאכול משהו! תראי איזה רזה את!" זאיין אמר לאלי, עובר בעדינות עם ידיו על קווי המתאר הקלילים של גופה.
"אני בסדר.." היא אמרה וגילגלה את עינייה, היא ידעה שהוא דואג לה, אבל הוא לא היה צריך, לפי דעתה.
"אני יכול לראות את הידים שלך?" זאיין שאל, עוטף את ידיה הקטנות עם ידיו הגדולות . אליסון נשמה עמוק, והנהנה חלושות, מפחדת מהתגובה של זאיין.
זאיין הגיע לשרוול של החולצה האפורה עם הציפורים שהיא לבשה והפשיל אותו.
ידו הגיעה לפיו הצורה "O" עיטר את פיו. הוא היה המום.
ידה הייתה אדומה, בעלת המון שריטות, חתך אחד היה נראה חדש ביותר, ממש כאילו נוצר לפני כמה ימים.
"מתי הפעם האחרונה שעשית זאת?" הוא שאל, מוריד את ידו ומניח אותה בעדינות על ירכיה.
"לפני כמה ימים…" היא אמרה והשפילה את מבטה, לא מסוגלת להביט בעיניו.
הוא הרים את ידה לכיוון פיו והשאיר נשיקות חמות ומתוקות על חתכיה, היא עצמה את עינייה לכמה שניות, מתענגת על ההרגשה של להיות מאושרת, של להיות מאוהבת..
"אני אוהב אותך.." זאיין אמר לאליסון, פוצה את פיו לראשונה בכמה הדקות האחרונות.
"גם אני אוהבת אותך.." היא אמרה והרימה את מבטה אליו.
הוא הניח את ידה חזרה למקומה בעדינות, מעביר את ידו לכיוון פניה, נוגע בעדינות בשפתיה היבשות…
היא חייכה כנגד אצבעותיו, שעברו על שפתיה.. לאחר כמה שניות, ידיו עברו ללטף בעדינות את לחיה, לפני שהוא השאיר נשיקה על כל אחד מהם..
"אני רציני אלי.. את חייבת להתחיל לאכול אני לא רוצה שתחלי או משהו.." הוא אמר לה בשקט, היא באמת הייתה חשובה לו…
"זה יעשה אותך מאושר?" היא שאלה בעדינות.
הוא הרים את מבטו אליה, מביט לתוך עינייה הגדולות, הוא חייך ונישק את שפתיה ברכות…
"כן זה יעשה אותי מאושר.." הוא אמר לה מצחקק
"אז.. בסדר.. בוא נלך!" אליסון אמרה, אך לפתע היא קיבלה הודעה לנייד שלה…

אז חזרת מתוקה? הו ואת יודעת איפה המפתח… רגע אז את תגידי לי, או שאני יצתרך להרוג אותך? כמו שעשיתי עם החברות קטנות שלך..

"חברות? אלי? מה הולך פה?" זאיין שאל את אלי, מבועתת כמוה..
"אני לא יודעת.. אתה חושב שהבנות בסכנה?" אלי שאלה, ידה מונחת על פיה בפחד והלם..