אנשי דרך המלך-פרק שני
"חמוד באיזה כיתה אתה ?" שאלה הרכזת הראשית את סיימון.
"ח' " אמר סיימון. הרכזת הצביעה לעבר הביתן שלו ונתנה לו את המפתח.
סול נכנסה לביתן שיועד למדריכים בלבד וראתה את חברתה, ניקול יושבת על המיטה לידה ומסמסת בטלפון שלה. היא לא שמה לב שסול נכנסה לחדר.
"אעאעאעא ניקי !!!" צווחה סול והבהילה את ניקול שהסתכלה לעברה ואז צווחה גם היא וקמה במהירות לחבק את חברה.
"יואו סו !! את גם מדריכה !! התגעגעתי אלייך !" צווחה ניקול.
"היי בנות אתן יודעות איפה אנחנו אוכלים ?" נכנס איתן לחדר והסתכל לעברן.
סול הסתכלה עליו וחייכה חיוך ביישני.
"בביתן פה משמאל" אמרה ניקול והצביעה לעבר הביתן שבחוץ.
'היי' אמר איתן לסול בלי קול.
'היי' היא ענתה.
'נפגש במועדון ?' אמר לה בחיוך.
סול הינהנה וחייכה לעברו בחזרה. הוא יצא מהחדר במהירות.
סול יצאה גם היא מהחדר והלכה לעבר המועדון שלהם.
איתן ראה אותה נכנסת וחייך אליה. היא החזירה לו חיוך.
"מה קורה ?" אמר לה וסימן לה לשבת לידו.
"מעולה" אמרה ונתנה לו לחבקה.
"סו אני צריך את העזרה שלך וניקול אמר.." התפרץ סיימון למועדון וגרם לסול להסמיק כשהסתכל על ידו של איתן הכרוכה סביבה.
"אה..תצא רגע החוצה אני עוד רגע יבוא.." מילמלה והורידה את ידו של איתן בעדינות מגבה. "אני יחזור עוד שניה…" והיא קמה ויצאה החוצה. איתן המבולבל חייך אליה ונשכב אחורה.
"מה אתה רוצה ?!" צעקה על סיימון שציחקק למראה אחותו המובכת.
"את חייבת לראות משהו.." אמר והוציא את הקופסה עם משחת השיניים מתיקו.
הוא פתח אותה והוציא את החפץ השחור מתוך הקופסה.
"מה זה ?" אמרה סול ולקחה את החפץ מידו.
ברגע שסול נגעה בחפץ השחור הוא התחיל לזהור. הילדים החלו להתערבל במהירות וערפל סגול החל להתערפל באוויר.
"בייב את באה ?" שמעה סול את קולו המבולבל של איתן שהסתכל לעברה ולעבר סיימון.
"מה קורה פה ?" שאל סיימון את סול ואז שניהם הוטחו לארץ בחוזקה ואיבדו את ההכרה.
כעבור כמה שעות שמעה סול קול תפיפות רגליים. היא פקחה את עיניה והסתכלה סביבה.
סביבה הלכו מלא אנשים וצעקו אחד לשני בקולי קולות.
"סיי ? אתה פה ?" שאלה וניערה את סיימון.
"מה קרה ?" שאל אותה סיימון ופקח את עיניו למראה שתי דמויות שהתקרבו לעברם.
הראשונה הייתה ילדה יפייפיה ונמוכה ששיערה הלבן השתרך עד לריצפה ונגרר מאחוריה.
לידה עמד בחור גבוה עם שיער שחור וקצוץ. עיניהם היו כחולות עמוקות ועל ראשה של הילדה היה מונח כתר יהלומים.
"מי אתם ?" שאלה סול ושיפשפה את עיניה.
"אני הנסיכה מילה. זה העוזר שלכם. דמיאן. אתם נמצאים עכשיו בדרך המלך. הממלכה שלי עוד כמה דקות הליכה ובגלל זה קוראים לה דרך המלך. האנשים שאתם רואים פה הם אנשי דרך המלך. הם צוענים שגרים פה בכפר הקרוב. אנחנו נדאג לכם." אמרה ליאה והצביעה לכל מני מקומות.
"הנסיכה !! " נשמעה קריאת אישה מרחוק.
"אה.. אני חייבת ללכת.. דמ תסביר להם את כל מה שלא אמרתי.." מילמלה ליאה ורצה לכיוון האישה.
"אוקיי אני חושב שכדי שתישנו.. כבר מאוחר.. אתם תישנו באוהל הצהוב. נסביר לכם הכל בבוקר. להתראות." אמר דמיאן ורץ לכיוון ליאה.
סיימון וסול נכנסו לאוהל הענק הצהוב והסתכלו סביבם.
החדר היה גדול יותר משציפו, ושתי מיטות עמדו לידם. על המיטות היו מונחים שני זוגות של בגדים נקיים ויפים.
"תסתובב" אמרה סול לסיימון.
"למה ?" שאל סיימון והרים את בגדיו מהמיטה. הוא הוריד את חולצתו ושם את החדשה.
"אהה.." מילמלה סול במבוכה "אני צריכה להחליף בגדים.."
"אז מה ? אנחנו אחים " אחר סיימון והחליף את מכנסיו במהירות.
"זה לא משנה שאנחנו אחים.." אמרה סול "טוב עם אתה כלכך מתעקש אני אלך לחפש שירותים להתלבש בהם.." אמרה סול ויצאה מהאוהל במהירות.
היא יצאה במהירות ולא הסתכלה קדימה, וכך קרה שנתקעה במישהו ונפלה אחורה.
זה היה דמיאן.
הוא הושיט לה יד לעזרה והיא לקחה אותה. היא הסתכלה עליו ואז התחילה למלמל במבוכה "אני מצטערת.. אני כזאת מגושמת.." היא ניקתה את אחוריה שהתמלאו באבק.
'איך משרת נראה כזה טוב לעזאזל ?!' חשבה לעצמה ודמיאן כמו קרא את מחשובותיה צחק ואמר "אני לא בדיוק משרת.. אני יותר הבן המאומץ של המלכה. "
"אז למה ליאה..?" אמרה סול ולא סיימה את משפטה.
"היא אמרה שאני העוזר כדי להגן עליכם.. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל כרגע חוץ ממך אף אחד לא יודע על זה. אני מצטער שסיבכתי אותך." אמר דמיאן בעצב.
"אהה.." התבלבלה סול. 'הוא הרגע ענה למחשבה שלי ?!'
"כן.. אני קורא מחשבות." אמר דמיאן והמשיך להסתכל לריצפה.
תגובות (0)