באוניברסיטה….

רגע,
לפני שאתם קוראים…
הלכתי אם סבא שלי לעבודה – לאוניברסיטה..
אני נמצאת עכשיו במשרד שלו, ועלה לי רעיון לקטע בחרוזים…
***
סטודנטים עוברים שבים,
בקצות המסדרונות נשמעים ריבים,

לעבר חדרי הלימוד נוהרים,
נזהרים מאוד מוועדת עונשים*

כאן באוניברסיטת "בר אילן"
אף אחד לא יושב בטל, עצלן..

כולם כאן מאמצים את המוח..
משקעים זמן וכוח…

שיסיימו, דוקטורט יקבלו..
ירגישו שברמת הלימודים עלו..

יכלו לנפנף בתואר בגאווה – ינפנפו על כוכב..
לאחר מאמץ על קרני ירח יוכלו לרכב..

לכול אחד יש את המגמה שאליה הלך..
רואים את התוכנית- זה חתיכת מהלך…

יש כאלה שישכילו והילכו למתמטיקה,
שורש, משוואות.. חוקים פיטגורס..נעלמים… מנוחה אין לדקה…

יש כאלה שילכו ללמודים קלאסים,
יוון, טוריה , זאוס, פוסידון, אפרודיטה.. רומא.. גיבורים.. הם כבר לא נמאסים?*

יש כאלה שילכו להיות אלכמאים..
ילמדו את תורת החלקיקים, גז מוצק נוזל חיבורים… תופעות המים.. (זה לא יגמר)

יש כאלה שילכו להנדסה,
יחקרו, יבנו יקטינו.. העבודה עמוסה..

אז כאן באוניברסיטת "בר אילן"
אף אחד לא יושב רגל על רגל, עצלן .. בטלן..

רק אני…
מביטה על כולם..
מקנאה ללימודם כבר הושלם…

רק אני…
יושבת רגל על רגל..
להתבטל אצלי כבר הרגל…

רק לי…
דוחקים,
שלימודים זה החיים…

רק לי חופרים:
שללמוד, זה באלו השנים (של היסודי, חטיבה , ותיכון..)

אז ואוו… באמת קראתם?
לא נרדמתם?

דיברתי פה על לימודים,
תארים.. אונברסיטה…
אבל,
אלה החיים….