עידן השלג-פרק עשירי

שלושתם הביטו בה בתדהמה.
"את רוצה שנהרוג.. את.. המלך ?!" שאל שון בתדהמה.
ליאה שתקה והשפילה מבט.
"שמעת אותה. היא לא תעזור לנו למצוא את טרי" אמרה טריגי.
"למה בכלל את רוצה להרוג את המלך ?!" שאלה אותה ליטה בתדהמה.
"שיקרתי. הוא כן רע. הוא שונא אותי ומתעלל בי. גם בממלכה שלו." אמרה ליאה בעצב ודמעותיה החלו לזלוג.
שון חיבק אותה והיא הפסיקה לבכות.
"את אתם עוזרים לי או לא ?" שאלה ליאה בשקט.
שלושתם החליפו מבטים ולבסוף הנהנו.
"כן." אמר שון בהחלטיות. פניה של ליאה אורו ושפתיה התעקלו לחיוך.
"מה עם אימך ?" שאלה ליטה.
"אדיל. היא לא רעה. היא היחידה שדואגת לי. אסור שהיא תדע על התוכנית שלנו. היא תעזור לכם להסתיר אותי, אבל יותר מזה היא לא תועיל" אמרה ליאה בהחלטיות וענדה את הענק על צווארה.
"טוב.. אז בואו לפחות נכין תוכנית.." אמרה ליטה והתכופפה לעבר הקרקע.
"לא נוכל להכין תוכנית עד שלא נדע איך נראה הארמון.. צריך לתכנן איך נכנסים ויוצאים ואת זה אפשר לעשות רק ליד הארמון… בואו נלך לנוח ונצא לפנות בוקר. עכשיו תוכלו לכם כמה פירות ותלכו לישון." אמר שון בהחלטיות וניגש לעץ הקרוב אליו והחל לנדנד את העץ בחוזקה עד שנפלו ממנו כמה פירות.
הוא חילק פרי לכל אחד מהם עמדו ואכלו את פירותיהם.
"ליאה את יודעת איך מגיעים לשם נכון ?" שאלה לפתע ליטה.
ליאה הביטה בריצפה במבוכה "לא כלכ.." החלה לומר אך טריגי קטעה אותה " אני יודעת. זה בסדר. בואו נלך לישון."
באמצע הלילה הרגישה ליטה במשב רוח קל כאילו מישהו עבר לידה במהירות. היא פקחה את עיניה וראתה בזווית עיינה גוף מוצק וארוך לבוש שחורים, הולך במהירות. שון.
היא פקחה את עיניה והחלה ללכת בעקבותיו.
היא השיגה אותו והניחה את ידה כל כתפו.
הוא הסתובב בבהלה "מה את עושה פה ?" שאל אחרי שנרגע.
"שמעתי אותך הולך אז רציתי לבדוק מה קורה. מה אתה עושה פה ? אתה אמור לנוח לקראת המסע של מחר.." אמרה ליטה והניחה את ידיה על מותניה.
"אני הולך לבד. שלושתכן נשארות פה." אמר בהחלטיות והחל ללכת במהירות לכיוון החוף.
"לא אתה לא. אני באה איתך." אמרה ליטה והחלה ללכת לצידו.
"לא. צריך מישהו שישמור על הנסיכות." אמר והסתכל עליה.
"אבל אני רוצה גם לבוא. אני יותר טובה ממך בניווט. אתה לא תעבור את זה לבד. אני, אני חייבת לב.."
"ליטה תקשיבי. אני מעריך את יכולות הקרב שלך מאוד. אבל טריגי וליאה עדינות מדי מכדי להסתדר ביער בלבד. הן צריכות אותך. אני צריך אותך איתן. את מבינה ?" שאל שון והניח את ידו על כתפה.
"אב.. אבל.." גימגמה ליטה, אבל שון השאיר אותה שם עומדת.
היא החלה לחזור למחנה ואז שמעה צרחה מקפיאת דם.
היא רצה למקום שאליו שון הלך וראתה שם סכין, מפה ועקבות לעבר היער.