יומניה של ג'ולי – פרק 21

עמדו מול הקבר של אמי אחרי שלוריאן וג'קלין כבר נשאו דברים .
עמדתי מול הקבר , דממה במקום ואני רק מסתכלת על מקום הקטן מכוסה אדמה ובו אבן יציבה עומדת ,
אני קורסת על רגליי ומסתכלת על הכתוביות " אלנה דאגלס ."
" אמא " אני לוחשת ופורצת בבכי , הבכי כה מר שלא יכולתי להחזיר אותו כבר בגופי והקריסה אינה
איחרה לבוא , תנו לי סיבה מדוע כול זה קורה דווקא לי , למה זה קורה לי ?
אני מתחילה לספר לאמי כול דבר שקורה בחיי , על כריסטיאן פורקת עצבים , לא יכולה לעמוס בעומס
הרב של ליבי אשר נטען ונטען על גבי זמנים , אני כבר לא מצליחה .
' את חסרה לי '.
המילים הלו הדהדו בראשי , לא אמא את לא חסרה לי , החיים שלי פשוט לא שווים בלי אהבה .
מה את אומרת אמא ? שאנבל צודקת ? שאני לא צריכה לוותר בכזאת קלות , שאני צריכה להלחם על
האהבה שלי , מי היא בדיוק כי היא לא כריסטיאן , היא הייתה אבל היא כבר לא תהיה אני לא יכולה לחיות
עם אדם ולהסתכל בעיניו לראות נפש פגועה , לא יכולה להסתכל בעיניו ולדעת שהוא בחר את פרנצ'יסקה
על פני , אני לא יכולה , אני כבר נשברת .
למה החיים כול כך קלים ? למה אני לא יכולה לחזור לזמן ההוא שאני ולוריאן היינו נגד העולם , היינו הנשים
ששברו את הלבבות של הבנים , היינו התחמניות ביותר והיינו פשוט פוגעות באנשים .
לוריאן מצאה את הנפש התאומה שלי , אז למה אני צריכה לסבול ?
המשבר הזה , פשוט שובר אותי , אמא איפה את ? למה את לא עוזרת לי ?
אם את שומרת עלי מלמעלה את אמורה לשמור עלי , את צריכה לשמור עלי , אני .. אני הבת שלך .
בבבקשה אמא תעשי את חיי קלים יותר , אני לא מצליחה להבין איך עובד העולם .
אתה עושה משהו טוב ומקבל משהו רע .
אתה עושה משהו רע אתה מקבל משהו טוב .
אבל אצלי התוצאה זהה , אני עושה משהו רע אני מקבלת משהו רע .
אני עושה משהו טוב אני מקבלת משהו טוב .
למה זה לא יכול להיות כמו אצל האנשים האחרים , למה אני לא יכולה להיות כמו בן אדם רגיל עם חיים
נורמלי מלאי משברים , אבל לא כאלה אמא !
תעזרי לי , בבקשה !
האדמה מתחת הפכה להיות בוץ , עיניי התנפחו ונהיו אדומות , הלחץ על הלב שלי הפסיק אחרי פריקת
הרגשות אל אמי , זה כזה חבל לדבר אל בן אדם והוא לא עונה לך !
התרוממתי מהאדמה והסתכלתי מסביב , נושמת לרווחה ורואה אותו מסתכל עלי , איך הוא העז להסתכל
עלי בזמן שאני בוכה עליו ? איך הוא העז בכלל לבוא אחרי , אני לא רוצה לראות אותו יותר , מה לא מובן
אמא !
" תביא לו הזדמנות " שמעתי קול בראשי , נבהלתי והסתכלתי מי אמר את זה , כי זה בטוח אינו
כריסטיאן זהו היה קול של אישה .
זה היה בית קברות שומם , מעורפל ועצים מוזנחים , מצבות עומדות בשקט ללא שום הפרעה , הבית
קברות היה המקום היחידה בבונפארט שהיה אפשר לפרוק עצבים בלי להסביר למישהו דברים כמו
למה אתה בוכה , או מדוע אתה נמצא במקום כה שומם . אלו שאלות שהתשובות שלהם לא תמיד
נכונות .
החזרתי את מבטי אליו אבל הוא כבר לא עמד מולי , הוא לא עמד מולי .. הוא לא היה באמת בבית
קברות .
" את טועה ג'ולי , את טועה " הפעם היה קולו של כריסטיאן שהגיע משום מקום , אני חושבת שאני משתגעת , אני חושבת שאני עומדת להתעלף .
" מה אתה רוצה ?" לא , אני לא עומדת לעמוד בשקט ולתת לקולו של כריסטיאן להפוך אותי למשוגעת ,
אני עומדת להתייצב מולו ולומר כול מה שיש לי על ליבי , מסתכלת על הערפל הכבד הנוצר בשממה
הרחוקה , כריסטיאן היה כה קרוב אבל כול כך רחוק .
" להסביר את עצמי " הוא הגיח מפינה לא מזוהה בבית קברות , ונעמד מולי , הושטתי את ידי כדי לבדוק
אם זה בן אדם אמיתי , אם זה לא הקול המטשטש בי , נגעתי בו והרגשתי את ליבו דופק במהירות
וידו החמימה מחזיקה את ידי . הוא אמיתי .
" אין צורך בהסבר כריסטיאן " ניסתי לשחרר את ידי , להסתובב וללכת אבל הוא לא נתן לי , הוא קרב
אותי לגופו ולא שחרר , העמיד אותי צמוד לגופו ונשם , הרגשתי את נישמתו החמימה על ראשי , את
ליבו הדופק במהירות כה רבה שמעתי באוזני ולא יכולתי להתעלם ממנו .
" ועוד יש צורך , איני יכול לראות אותך במצב הזה ג'ולי , אני אוהב אותך ואת לא יכולה לשנות זאת !"
" אתה לא אוהב אותי !" צעקתי עליו בעודו הוא מסובב את זרעותיו סביב גופי , אני נושמת בכבדות
מנסה לחשוב איך לברוח מכאן , אני לא יכולה לעמוד לידו ולא לבכות .
" אינך במצב לומר לי מה אני מרגיש ומה אני לא " הוא אמר בסיפוק גאה , הרמתי את עיניי לכיוון עיניו
שאיבדו את צבעם , הם כבר לא היו כחולות כמו שהם היו לפני יום או יומיים , הן הפכו להיות אדומות
כמו עיניי שאיבדו את רגשותיהם .
דחפתי אותו וצעדתי מספר צעדים קדימה , כריסטיאן לא התקרב לכיווני אלא רק החזיק בליבו ונאנח , הוא
הפעם לא ידע איך לחבוש את ליבי שנית , ואני כבר לא יכולתי לעזור לו כי לא משנה מה אני אגיד אני
לא באמת האמין למילים שלו .
" אתה רואה כריסטיאן , בגלל זה לא רציתי להראות לך מי אני . ידעתי שאני אפגע בסוף וצדקתי !"
כריסטיאן הניד את ראשו והרים את ידיו לכיווני מותח אותם , שלבתי את ידיי והסתכלתי על ידיו החיוורות
מושטות לכיווני , שנית הנדתי את ראשי והסתובבתי לכיוונו .
" אני בטלתי את החתונה , לא רציתי להתחתן עם הנסיכה כמו שרציתי אותך , אני עדיין רוצה אותך !"
' הוא משקר ' אומר ליבי .
' הוא דובר אמת ' אומר מוחי , לא ידעתי באיזה אפשרות לבחור , ידעתי רק דבר אחד .
איני סומכת על כריסטיאן יותר , ואני לא מוכנה להתחתן איתו .
" פספסת את התחנה כריסטיאן , פספסת את ההזדמנות וכמו שאמרתי לאחותך , אני מוותרת .
והחתונה יכולה להתקיים ".