לא לבד בניו יורק – סיפור על וואן דיירקשן פרק 9 חלק ב'

מאירועי הפרק הקודם:~מנקודת המבט של זאין~
בהופעה שלהם
….. היא פערה את פיה והיה אפשר לראות על פניה שהיא מתרגשת ומופתעת באותו הזמן. "אמה?!?!" לא ידעתי איך להגיב….

פרק 9 חלק ב'
~מנקודת המבט של נייל~ (חדש)
"טוב, חבר'ה, זה היה מדהים, אבל אתם יכולים לעשות את זה יותר טוב…" המנחה אמר לנו לאחר שירדנו מהבמה לאחורי הקלעים והתיישבנו בפינה שלנו. הסתכלתי סביב ומשום מה לא מצאתי את זאין, הוא לא היה איתנו בכלל, אני חושב שהוא אפילו לא יצא איתנו מהבמה. "תגידו, יש לכם מושג איפה זאין? אני לא מוצא אותו…" שאלתי את לואי, הוא הרים את כתפיו כאות לכך שהוא לא יודע וליאם אמר שהוא ראה אותו יורד מהצד השני של הבמה, הוא בכלל לא ירד איתנו…. מיד עליתי שוב לבמה וירדתי שוב בזמן שכמה בנות קלטו אותי ורצו שאני אשים תשומת לב אליהן. הגנבתי להן נשיקה קטנה תוך כדי הליכה וירדתי מהצד השני של הבמה. מיד ראיתי את זאין עומד שם, לידו בחורה יפהפייה, בלונדינית כמוני עם פס סגול בצד שמאל של הראש, היא הייתה ממש דומה לבחורה שראיתי מחובקת עם זאין בתמונה שהוא הראה לי היום בבוקר… התקרבתי אליו והוא מיד הסתובב, אפילו שלא נגעתי בו. "נייל! זה נייל מ'וואן דיירקשן' עומד פה!!!" הבחורה התרגשה וחייכתי אליה כדי להראות שאני חברותי ולא נושך… "כן… זה נייל הורן, הוא חבר טוב שלי…." זאין אמר והניח את ידו על כתפי. "מה?!?!?! אתה חבר של נייל?!?!?!?!" היא שאלה אותו בהפתעה וזאין וחייך. "ניילר, תכיר את אמה. סיפרתי לך עליה קצת…" הוא אמר בחיוך עצום והתקרב אליי מעט. "אמממ….. שאני אבין, מה קורה פה? זאי – זאי, יש משהו שלא סיפרת לי?" היא שאלה, הרי זה זאין מאליק מ'וואן דיירקשן', איך היא לא מכירה אותו?! "כן…. למען האמת, יש משהו…. אני זאין מאליק ואני חבר בלהקת 'וואן דיירקשן'…. הנה אמרתי…." הוא אמר בקול חלוש, לא הבנתי למה הוא חושש מולה, אמנם היא עזבה אותו בלי סיבה, אבל זה לא אומר שהוא צריך להתבייש ממנה או משהו כזה…. נכון? "מה?!?!?!?!?! אתה – מ'וואן דיירקשן'?!?!?!?! ואיך לא אמרת לי את זה עד עכשיו????" היא שאלה ומיד חיבקה אותו ברכות. "אני מעריצה שלך כבר שנתיים ואני לא יודעת מי אתה באמת?!?! איך זה יכול להיות?! אוי, זאי – זאי….." היא מיד קפצה עליו ולא הבנתי מה קורה. הנערה שעוד היום זאין אמר לי שהלכה ולא חזרה מעולם פתאום קופצת עליו בחיבוקים… זה טיפה הזוי לדעתי… "טוב, ניילר, אמה, תכירו בבקשה." זאין ביקש והתרחק אחורה. אמה מיד הוציאה את הטלפון שלה והצטלמה איתי, כמו שכל מעריצה הייתה עושה, היא גם הצטלמה עם זאין למקרה שלא יאמינו לה שהיא פגשה אותו במציאות, ואחר כך עם שנינו. "אני עדיין לא מעכלת את זה שאני מדברת עם זאין ונייל מ'וואן דיירקשן'!! איזה כיף לי!" היא מיד אמרה וחייכה חיוך לבן ומקסים… "טוב, אנחנו צריכים ללכת, השארנו את הארי ותמר בבית, מי יודע מה הם עושים שם…. טוב, ביי!" זאין אמר לאמה והם נפרדו בחיבוק ארוך וממושך. "תתקשר אליי!" היא אמרה לו בדרך לבמה, עלינו עליה וירדנו ממנה מהצד הימני שלה, ומשם הלכנו למכונית של לואי כשהוא נוהג.

~מנקודת המבט של הארי~
ירדתי למטה, לבוש רק בבוקסר, כל נערה ומעריצה נורמלית הייתה אומרת לי לשים מכנס, אפילו קצר וצמוד אבל מכנס, אבל תמר ממש אדירה, עד כדי כך שלא אכפת לה שאני הולך בבוקסר בבית ש-ל-י… "הארי, איפה אתה?" היא צרחה לי מהקומה השנייה, מחדר המקלחת. ניחשתי שהיא כבר בחוץ, אז עליתי אליה והתייצבתי מלפני הדלת. "מה את צריכה, בייב?" שאלתי וחייכתי, אפילו שהיא לא יכולה להיות מוקסמת ממנו ברגע זה החיוך עוזר לי להרגיש טוב יותר. "אתה יכול להביא לי את הבגדים שנמצאים על השידה ליד המיטה שלך? אני צריכה להתלבש…" היא ביקשה, מיד לקחתי את הבגדים: חולצת T שהייתה קטנה עליי ומכנס שלי, הוא היה לה גדול בשתי מידות אבל זה היה מושלם בתור פיג'מה. הבאתי לה את הבגדים דרך חריץ קטן שיצרתי בין הדלת לקיר, לא הספקתי להציץ פנימה לפני שהיא סגרה את הדלת והתיישבתי על המיטה שלי וחיכיתי לה. היא יצאה מחדר האמבטיה לאחר כמה דקות, שיערה מסורק וחלק, טיפה מטפטף והיא לבושה בבגדים שהבאתי לה. "איך זה נראה?" היא שאלה וסימנתי לה לבוא לשבת לידי בלי להוציא מילה. ,זה היה כיף, אה?" היא שאלה ונישקה אותי ברכות בלחי. "לגמרי!" אמרתי לה ואחזתי אותה בין ידיי השריריות. "הגענו הביתה!" שמעתי את לואי קורא ואת נייל מיד רץ למקרר ומחטט בין המאכלים שיש בו… מיד ירדנו למטה והבחנתי במהירות בבחורה שעמדה ליד זאין וחייכה אליו. לפני שזאין הספיק לשבת לידה על הספה המפוארת בסלון משכתי בידו והבאתי אותו לכניסה למטבח. "זי, מי…. זאת?" סיננתי אליו בלחש והצבעתי בחטף על הבחורה שישבה על הספה ושוחחה על ליאם בקלילות שלא מתאימה למישהי שנראית כמו מעריצה. "זאת אמה, היא חברה שלי." הוא אמר בפשטות, כאילו זה נורמלי שהוא ילך להופעה ויחזור עם חברה חדשה…. "מזל טוב, אבל – מה?!?!" הוא כיווץ את גבותיו והתקרב אליי. "אין… שום בעיה איתה, נכון?" הוא אמר באיום, נרתעתי אחורה מיד וחייכתי חיוך מזויף, פתאום גיליתי זאין אחר, אחד שיעשה הכול כדי שיהיה לו טוב, סנוב כזה, לא מתחשב באחרים (שלא תבינו לא נכון, אני מתה על זאין בטירוף, זה לא ממני, אלא מהסיפור ואני מצטערת אם פגעתי באלה שהפייב שלהן הוא זאין….) ושחצן. "לא… פשוט, אם יש לך חברה זה אומר שאני זכאי להכיר אותה, לא?" אמרתי לו כדי להינצל וחייכתי חיוך תחמני. "זה הארי שאני מכיר! בוא, אני אכיר ביניכם…" הוא אמר בביטחון וקירב אותי לסלון כדי שאני יאוכל לעשות היכרות עם החברה החדשה שלו….. "אמי, זה הארי, הוא חבר טוב שלי." זאין הציג אותי ואמה קמה מהספה בהתרגשות. "הארי…. הארי סטיילס!!! אני יכולה להצטלם אתך?!" היא שאלה, כמובן שהסכמתי ואחרי כמה דקת כבר התחלנו לדבר בצורה חופשית….

"…. ומה הוא אומר לי? 'אני פינגווין, אני פינגווין', כמו איזה משוגע!" היא סיימה את הבדיחה וכולנו התפקענו מצחוק. ארוחת הערב כבר עברה מזמן והשעה הייתה 11:54. "טוב, אמי…. את נשארת פה הלילה?" זאין שאל אותה ואימץ אותה אל ליבו בזמן שחייך חיוך מאושר, היה אפשר לראות שהוא באמת אוהב את אמה, היא הנהנה בראשה והוא מיד קם. "טוב, אז… אם את נשארת פה אני צריך לארגן לנו מיטה זוגית ולהוסיף עוד מזרן…. את באה?" הוא שאל אותה והיא מיד קמה והם הלכו לחדר של זאין, לארגן את המיטה של אמה. "נראה לי שהולכת להיות לנו מסיבה היום, עם כל הבנות…." אמרתי ללואי, נייל וליאם ותמר התקרבה אליי וחיבקה אותי. "או כן?" היא שאלה אותי, הסתובבה והרביצה לי עם כרית שהייתה על הספה. "מלחמת כריות!" לואי צעק וגם הוא וליאם לקחו כריות והתחילו להתקיף אותי. "שוב!…." אמרתי בין המכות הרכות שנחו על ראשי וצחקקתי. "אני נמסה…" תמר אמרה, כל הבנים עצרו והסתכלתי לתוך עיניה. "… מהצחוק שלך, וגם מהמכה ה-זו!" היא התחילה בשקט ועברה לצעקה מופרעת והרביצה לי בראש. "חוצפנית!" אמרתי לה והמשכנו להרביץ אחד לשני עם הכריות הרכות שהיו מוחזקות בתוך ידינו.

"טוב, נראה לי שאני אתקפל למיטה." לואי אמר, קם ומשך את ליאם אחריו, בזמן שזה התאושש מהשינה שלו והתנדנד למיטה שלו על המדרגות. "טוב, גם אני הולך לישון…" נייל אמר וקם מהספה הסמוכה בדרך לחדרו. "טוב… מה איתנו?" תמר שאלה אותי ונצמדה אליי. יכולתי להרגיש את חום גופה ואת נשימותיה העמוקות כשנשענה שלי חזי והטמינה את ראשה בתוכו. "אני…. אני לא יודע אם אני יכול לפתוח את המיטה לשנינו כמו שזאין עשה, ואני גם לא יכול לשאול אותו כי הוא ואמה ישנים כבר מזמן… את רוצה שנעלה לבדוק את המיטה, או שנישאר לישון פה?" שאלתי אותה, כבר הייתי ממש עייף לקראת סוף הסרט הרביעי שראינו ורציתי ללכת לישון. "בוא… נעלה לבדוק את המיטה." היא השיבה לי ושנינו עלינו מחובקים למעלה.
כשהגענו לחדר שלי פתחתי את הדלת והתקדמתי לעבר המיטה. ניסיתי לפתוח אותה, להוציא עוד מזרן או משהו כזה, אבל לא עבד לי… "מה זה הכפתור הזה?" תמר שאלה והצביעה על כפתור שהיה בצד המזרן. "אני לא יודע, תנסי ללחוץ עליו." הצעתי לה, היא לחצה עליו והמזרן מיד התרחב ונהפך למזרן זוגי. "טוב, זה היה קל…" היא אמרה, מיד נכנסנו מתחת לשמיכה ונרדמנו אחד ליד השני תוך דקות ספורות….