שמים גשומים-פרק 6

"איך אני אגיד לך זאת בעדינות?היא רוצה לפגוש אותך אם חבר שלה"היא השיבה וחטפה פרוסת לחם,היא הושיטה לי אותו וסימנה לי לנעוץ אותו."למה?"שאלתי בבהלה,עיכלתי את הלחם ונשפתי בקצרה."את צריכה לפגוש אותה והיא תסביר לך"היא אמרה,פיררתי את החלק האחרון של הלחם על הרצפה,שרלוט הסתכלה עליי ברוגז ורצתי לעבר החדר שלי.
"אליזבת,את יכולה לבוא רגע?" היא צעקה,נאנחתי וצעדתי לעברה."מה?" שאלתי אותה כשהגעתי,"איפה נניח את הפסל המטופש הזה?"היא הצביעה על הפסל המבריק שעמד לו על רצפת החדר המורחב."יש לי רעיון…"אמרתי,"ומהוא?"היא שאלה ונאנחה."שנשאיר את הפסל בחדר הזה…אולי גם נניח פה את כל הפסלים שלי והמדליות שצברתי!"צחקקתי צחוק מזויף,וניגשתי ללכת מהחדר."אני חושבת שיש לי רעיון יותר מתוחכם!"היא האיצה בי,הנדתי את ראשי והמשכתי לצעוד.

~נקודת מבט,שלג~

חדרתי לתוך היער,מנסה לזהות את הדרך לעבר הכירכרה,ברגע זה חשבתי איך אבא שלי דואג לי ואמא בוכה על כתפו,רציתי להתפרץ בבכי אבל לא העזתי,ידעתי שמישהו ישמע את הצעקות שלי ויעקוב אחריי.הגשם הסתער,שילבתי את ידיי ודחפתי אותם לחזהי בתנוחה מוזרה,שיערי התנופף אם הרוח המסעירה והטיפות נראו בקצב מהיר,הרגשתי שאני הולכת לעוף עכשיו אם הרוח,הרוח דחפה אותי כל דקה אחורה אז נאחזתי בקרקע.לפתע ראיתי זחל קטן,מתחננן לשמים שהגשם יפסיק ויוכל להסיר מימנו את המעיל."אאאה!"הוא צעק,ונפל על הקרקע."מה קרה זחל קטן?" שאלתי אותו בנימה רכה,הושבתי אותו על כף ידי וליטפתי אותו."הידיים שלך קררררותתת,קיבלתי מספיק קור ליום אחד"הוא ליגלג וזינק לאדמה."אני רק רוצה לעזור לך,יש לי כיס מאוד מחמם בשימלה ואני בטוחה שיהיה לך שם חמים,אך אם אתה חושש תוכל לנשום אפילו כשאתה בתוך איזה…לא משנה,קפוץ"פקדתי עליו והוא קפץ לתוך כיסי."באמת חמים פה"הוא אמר ונשכב על הצמר הרך,חייכתי,אך דחקתי את המחשבה על הגשם והוא העיף את הזחל הקטנטן,קפתי לגובה וניסיתי לתפוס אותו.
"אוח!!!!!!!" צעקתי,אף אחד לא שמע בגלל הסערה,המים ניתזו בכול מקום ואני נפלתי על האדמה,מתנשפת בכבדות ומסתכלת לכול הצדדים.