איך מכולם דווקא אני (סיפור על וואן דיירקשן פרק 6)

זה היה עידו,גבוה,שתי גומות,שיער שטני,עיניים דבש,הרגשתי שהאביר על הסוס הלבן בא להציל אותי,מצד אחד בכיתי מפחד ומצד שני שמחתי שמשהו בא להציל אותי ״למה מה תעשה עם לא נעזוב אותה״ הם אמרו,פתאום עידו שלף אקדח מהכיס ואמר ״עם תוך שלוש שניות לא תעופו מפה אני יירה״ וירה באוויר,הם ברחו בלי לומר מילה,לאחר מכן היו שלוש שניות של שקט,של נחת,הרגשתי כל כך בטוחה לידו,אמרתי״איך הגעת פתאום?אנחנו מכירים?״אמרתי,״את לא מכירה אותי אבל אני מכיר אותך,ליתר דיוק אני עוקב אחרייך כבר כמה זמן,בואי את עדיין בהלם,בואי נלך לאיזה בר נשתה משהו״.
הגענו לבר ופתאום ראיתי את יובל ״נוי מה את עושה פה,ועוד עם עידו״?אמרה יובל,״מה קורה יובל תסדרי לנו מקום טוב ותמזגי לנו שתי כוסות קולה״ אמר עידו ליובל ונתן לה חיבוק,״מאיפה אתם מכירים?״ שאלתי בחשדנות,יובל ענתה לי ״אנחנו חברי ילדות ולא רק זה הוא הלקוח המועדף עליי״ עניתי ״אבל איך חברי ילדות עם את לא מפה?״ שאלתי,יובל ענתה ״הוא היה מאותה העיר שלנו,רק לא הכרת אותו כי הוא היה גר בחצי השני של העיר ואני כן הכרת אותו ויותר מזה אני הייתי ונשארתי הידידה הכי טובה שלו״ היא אמרה וסידרה לנו את שולחן 2 ״אוקיי בואי נשב״ אמר עידו וישבנו,
״אז איך אתה מכיר אותי?״ שאלתי,״בואי לא נדבר עליי נדבר עלייך,אז מה שלומך?״ להגיד לך את האמת בימים האחרונים לא כזה טוב,עניתי ״למה?מה קרה?״ הוא שאל בהתעניינות ״עזוב לא נכנס לזה״ ופתאום ראיתי איך יובל מסתכלת עלינו במבט כזה……