אל תדאג ( 1D fanfic ) פרק 1

״עוד מעט,״ אמרה הרופאה.
קים התיישבה באיטיות על מיטת בית החולים. מסביבה היו רק רופאים- מה שבשבילה היו אנשים עם חלוקים, שאומרים לך ״עוד מעט תבריא״ אבל לא עושים כלום.
לא היו בחדר עוד חולים, כך שהדבר האנושי היחיד שראתה היה רופאים. בכל מקום רופאים.
״לפני חודש אמרת עוד מעט…״ מלמלה קים.
למזלה של קים, הרופאה לא שמעה את דבריה והלכה, מה שמנע במזל גדול עוד נאום ארוך ומפרך שרק ישעמם את קים. קים לא הייתה בטוחה שהדבר שיבריא אותה יהיה נאום. מוטב לה לשכב בשקט.
הימים חלפו, וקים חשבה שהיא כבר כנראה שברה את שיא בית החולים ( ככה הרופאה קראה לו ).

***
״יש לי הפתעה בשבילך.״ חייכה הרופאה.
קים רצתה לשאול מה היא ההפתעה, אך בדיוק אז נכנסו אנשים חזקים שהחזיקו בידיהם משהו מרובע ושחור.
״מה…״ התחילה קים, אך הרופאה קטעה אותה. ״בשביל מה טלוויזיה, את שואלת?״ הרופאה חייכה.
קים לא ידעה מה זו טלוויזיה, אך לא רצתה לחשוף את בורותה.
״איך… ט..טלוויז..יה תעזור לי?״ היא שאלה, קצת בקושי.
״רציתי שיהיה לך מעניין. הנה השלט. קחי.״
קים תפסה את השלט. מלבן שחור עם כפתורים.
הרופאה חיייכה חיוך אחרון וקים נותרה לבדה.
קים לא ידעה איך להפעיל את הטלוויזיה. היא ניסתה כל מיני כפתורים, עד שהטלוויזיה השמיעה קול קרקוש, וקים גלתה לפניה, על הריבוע השחור, חבורת נערים.
״מגניב.״ אמרה קים. היא הניחה שהלחצן עם סימן הקול, הוא הלחצן המגביר את הקול. היא לחצה עליו לחיצה ארוכה, והקול הנשי שבקע מתוך הריבוע הדהד בקירות המבנה.
״והנה הלהקה המצליחה ביותר בעולם. איך אתם מרגישים?״
קים קפאה במקומה. הם לא היו רופאים. הם היו האנשים הראשונים שראתה שלא היו רופאים. לליבה דילג כאשר ראתה שוב את חבורת הנערים, וליבה כמעט פרץ החוצה מחזהה, כשהתמקדה הטלוויזיה בנער מתולתל. ״אנחנו מרגישים מצויין.״ ענה הנער. ״כן,״ הסכימו כל חבריו. קים הוקסמה למשך שעה מהנערים המדהימים. היא שמעה שקוראים להם ״וואן דיירקשן״, שזה אומר בעברית ״כיוון אחד״. לנער המתולתל קראו ״הארי סטיילס״, ונער בלונדיני נקרא ״נייל הורן״, אחד סופר חתיך עם פוני הוא ״לואי טומסון״, ״ליאם פיין״ היה שמו של נער עם גלח והיה אחד, עם בלורית שחורה, שענה לשם ״זאיין מאליק״.

איך אומרים? זו הייתה אהבה ממבט ראשון.