לאס וגאס – פרק 12

-כעבור חודשיים-

-נקודת מבט ג׳סמין דליין-

״אתה צריך עוד משהו?״ שאלתי את אדם ששכב על הספא .
הוא השתחרר מבית החולים לפני חודש , הוא היה מאושפז המון זמן , אבל עכשיו הוא בסדר למרות שעדיין כואב לו .
אמיליה גם בסדר , שחררו אותה לפני אדם , לא היה לה נזק ממשי כמו שהיה לאדם .
״לא זה בסדר״ אמר בחיוך והמשיך לזפזפ בין ערוצי הטלוויזיה .
עליתי אל הקומה השנייה , אביה התנגשה בי .
״תסתכלי לאן את הולכת !!״ צעקה עלי וסידרה במהירות את משקפי השמש השחורות על ענייה .
״בסדר , סליחה״ מלמלתי אליה והתקדמתי לחדרי , אביה השתנתה .
אני לא יודעת מה קרה לה , היא נהייתה עצבנית יותר , קרה יותר , אטומה יותר , שקטה יותר , מופנמת יותר .
אני כבר ממש מתחילה לדאוג לה , היא נעלמת לשעות וחוזרת בלילה מאוחר , אני חייבת לדבר עם הבנים שיראו מה קורה לה , היא מתפרקת , והיא לא אומרת לאף אחד .
נכנסתי לחדר ונשכבתי על המיטה שלי , על השידה שלי תצלום ממוסגר שלי ושל אביה .
אביה חייכה את החיוך הישר שלה , היא נראת כול כך שונה כאן מעכשיו .
היא מתפרקת , אני בטוחה בזה , משהו מרע לה , היא חייבת לדבר על זה עם מישהו , אבל קודם כול היא צריכה להיחשף ולהתוודות , שום דבר לא בא ברגל .

-נקודת מבט קייל סנדרס-

״את זאת או את זאת ?״ שאלה אלה והראתה לי שני שמלות , האחת אדומה וקצרה מידי , והשנייה ארוכה וכחולה .
״האדומה קצרה מידי , את לא יוצאת עם זה מהבית״ אמרתי וחזרתי להתעסק עם האייפון שלי .
״אני לא שואלת אותך עם מה לצאת מהבית , ומנקודת מבט של גבר , איזה שמלה היית מעדיף לראות על בחורה ?״ שאלה אותי .
״מה זה כול השאלות המוזרות האלה בזמן האחרון ?״ שאלתי אותה .
״סתם״ מלמלה וחזרה להביט בארון שלה.
שכבתי על המיטה שלה , ושיחקתי באייפון .
היא יצאה עם שמלה כחולה מיני , לא חשופה מידי ולא צנועה מידי .
״זה מושלם״ אמרתי לה וקמתי מהר מהמיטה שלה וברחתי לחדרי , לפני שהיא תתחיל לחפור על נעליים .
סגרתי אחרי את הדלת , ונשכבתי על המיטה שלי .
לעזאזל איך זה שאני לא מצליח להוציא אותה מהמחשבות שלי ? , כבר עברו חודשיים מאז .
אני לא מצליח לשכוח את הנשיקה ההיא , את מגע הידיים שלה שנכרכות סביב הצוואר שלי .
לעזאזל איתה , היא משגעת אותי , היא מחרפנת אותי .
אני חייב לנסות לשכוח אותה , היא לא רוצה אותי , לעזאזל קייל , היא בת למשפחת דליין , מה עובר לך בראש ?
שלפתי את האייפון שלי מהכיס והתקשרתי אל טום .
-״אחי רוצה לצאת היום למועדון ?״ שאלתי אותו כשענה .
-״כן אחי , אני יבוא אלייך בעשר ככה אחרי שאני יסיים לעבוד״ אמר לי .
-״אין בעיה אחי , ביי״ אמרתי והשיחה התנתקה .
הערב אני הולך לשכוח אותה , אני לא רוצה לשכוח אבל אני גם לא יכול להמשיך להיזכר .
השטות הזאת חייבת להיגמר , לעזאזל איתה היא משגעת אותי , אני חייב להפסיק לחשוב עליה .

-נקודת מבט מייק דליין –

״היי מייק אתה עסוק?״ שמעתי את קולה של ג׳סמין בפתח החדר שלי.
״לא , בואי תכנסי״ אמרתי לה בחיוך .
היא התיישבה לידי על המיטה .
״אני דואגת לאביה , היא השתנתה לא שמת לב?״ שאלה אותי .
כשחושבים על זה עכשיו , היא באמת השתנתה , היא מופנמת יותר מפעם .
״כן שמתי לב , למה את דואגת לה?״ שאלתי אותה .
״היא מתנהגת מוזר , היא נהפכה לאגרסיבית מידי , והיא כבר לא כמו פעם, אני מרגישה כאילו היא עומדת להיעלם ״ אמרה לי .
״אני ידבר איתה , אל תדאגי ״ אמרתי לה בחיוך .
״תודה מייק״ אמרה בחיוך ויצאה מהחדר.
שכבתי על המיטה , חשבתי על אביה קצת , ג׳סמין צודקת אביה השתנתה .
השתנתה ולא לטובה , היא מופנמת , אני לא זוכר מתי הפעם האחרונה שראיתי אותה מחייכת .
לפתע הבחנתי בה עוברת ליד דלת החדר שלי , ״אביה בואי רגע!!״ צעקתי לה .
היא נכנסה לחדר שלי , ״מה?״ שאלה בעצבנות ובקול אטום .
היא הרכיבה לענייה משקפי שמש , למרות שבבית אין שמש .
״למה את לא מורידה את משקפי השמש?״ שאלתי אותה והתיישבתי על המיטה .
״כי בא לי , רצית עוד משהו?״ שאלה עצבנית .
״שום דבר״ מלמלתי והיא יצאה מהחדר בלי להגיד דבר .
משהו בה שונה , היא מתנהגת מוזר , כאילו היא מנסה להסתיר משהו .
קמתי ויצאתי מהחדר שלי , פניתי לחדר של אביה .
היא עמדה מול המראה הגדולה שלה בחדר , הדלת הייתה פתוחה לחריץ דק היא אפילו לא יודעת שאני מסתכל עליה .
היא הסירה את משקפי השמש מעל ענייה , הופתעתי למראה שלה .
עורה חיוור לגמרי , שקי שינה כחולים התנוססו מתחת לענייה כמו מכות יבשות.
האישונים הלבנים שלה אדומים , כול הורידים שלה אדומים .
שפתה התחתונה רעדה , היא נשכה אותה בתגובה .
׳בבקשה שזה לא מה שאני חושב ׳ חשבתי לעצמי .
היא התחילה לבכות , מעולם לא ראיתי אותה ככה , היא מעולם לא בכתה .
לא משנה מה , היא תמיד היתה נשארת חזקה , היא הייתה בוכה לעיתים רחוקות מאוד .
היא התיישבה בפינת החדר על הרצפה , שרגלייה מחובקות בחיקה .
מה קורה לה ?
היא מתפרקת .
לאט לאט היא מתחילה להתפרק , לא משנה מה גרם לזה , אבל היא מתפרקת.

-נקודת מבט אביה דליין-

התקפלתם בפינת החדר , והתפרקתי , הדמעות צרבו במורד לחיי .
העניים שלי שרפו והאדימו , לעזאזל עם זה , לעזאזל עם הכול !
אני מרגישה איך לאט לאט אני נעלמת , נהיית שקופה , מתאדה מהעולם הזה .
למה לעזאזל אני מרגישה ככה ?
למה זה קורה לי ?
למה הגעתי למצב הזה ?
למה אני ממשיכה במצב הזה הלאה ?
למה אני לא ממשיכה הלאה ?
למה אני לא יודעת איך ממשיכים הלאה ?
למה אני לא רוצה להמשיך הלאה ?
למה אני מרגישה את מה שאני מרגישה?
ואני יודעת מה התשובה לכול השאלות האלה , תשובה קצרה בת מילה אחת ולא יותר .
קייל .
רק בגלל קייל .