give your heart a break ~פרק 23~ ♥

Zohar horan malik 21/03/2013 996 צפיות 3 תגובות

~נקודת מבט אביה ג'ונס~
סגרתי את הדלת לאחר שמר ברוק הלך ונתן לי פתק עם הסכום שאני צריכה לשלם עד סוף השבוע. נשענתי על הדלת וניסיתי להירגע. אני סופרת את הנשימות שלי האיטיות.
"אביה, מה הסכום?" הוא שאל. לא עניתי לו. הייתי עסוקה בלנשום כראוי. חיזקתי את אחיזתי בפתק המקומט ביד שלי. "כמה את צריכה לשלם?" הוא שאל בשנית, מניח על גבי יד כשהוא מנסה להרגיע אותי. פתחתי את ידי והוא לקח את הפתק, פתח אותו והסתכל על הסכום הוא שרק בלחץ למראה הסכום.
"איך אני אשיג את הכסף עד סוף השבוע? גם אם אני אעבוד כל יום במשך 24 שעות אני לא אשיג את הסכום הדרוש." אמרתי והתחלתי להסתובב סביב עצמי בלחץ. חושבת על רעיונות להשיג כסף. העברתי יד בשיערי בלחץ.
"היי, אביה תירגעי, שבי." הוא אמר והושיב אותי על הספה כשהוא התיישב על הכיסא מולי. "אנחנו נחשוב על רעיון ביחד." הוא אמר והניח יד על ירכי. אחזתי בידו, מנסה לאסוף כל פיסת שפיות שנותרה לי.
"מה עם ההורים של סם? אין להם כסף?" הוא הציע.
"זה לא יעזור. גם אם כן, הם בפריז, בחיים הכסף לא יגיע עד סוף השבוע." אמרתי. "אני לא מאמינה שכמו טיפשה צפיתי בסדרות האלו במקום לדאוג לשלם את הכסף." אמרתי ותחבתי את ראשי בין שתי כפות ידיי. הדמעות זולגות לאט לאט מעיניי.
"אביה אל תדאגי. אל תייסרי את עצמך על מה שהיה. אנחנו נסדר את זה." הוא אמר כשהוא מלטף את ראשי בעדינות ונשק לראשי קלות. "יודעת מה? 11,000 זה סכום שאני יכול להוציא. אני אשלם לך ותחזירי לי." הוא אמר.
"לא, לא, לא." סירבתי מיד "אני לא אוהבת חובות." אמרתי.
"אני לא יודעת, אולי פשוט אזמין לנו חדר בבית מלון עד שהכל יסתדר." אמרתי.
"את הולכת להגיד להן?"הוא שאל והביט עליהן דרך החלון.
"לא. נדמה לי שכדאי שאני אגיד להן יותר מאוחר. אני אתן להם ליהנות מהיום" אמרתי, נאנחתי ועזרתי כוח כדי לקום מהספה שאיחלתי לעצמי לשקוע בתוכה.
"אל תדאגי, את לא תהיי בבית מלון. אנחנו נחשוב כולנו היום בערב על מה לעשות בנוגע לזה. הזמן לא ישתנה אם נהנה עכשיו ונתעסק בזה בלילה." הוא אמר וקירב אותי אליו לחיבוק. "יהיה בסדר, אני מבטיח." הוא אמר ונשק לראשי.
יצאנו בחזרה לבחוץ. הבטתי באנג'ל, סם ואמנדה. הם היו כל כך שמחות, לא רציתי להרוס להן.
***
~נקודת מבט סם ברוס~
"אפשר עזרה?" אנג'ל צעקה מלמעלה תוך כדי שסחבנו שתינו את המזרונים מהחדרים שלנו.
ליאם ולואי עלו כדי לעזור לנו ויחד איתנו הורידו את המזרונים ללמטה. כשהנחתי את המזרון שלי על הרצפה, צנחתי עליו באפיסת כוחות.
"אז אתם רואים לכם טלוויזיה בזמן שאנחנו סחבנו את זה?" שאלתי כשאנג'ל באותו מצב כמוני.
"אפשר להגיד," הארי אמר והניח את הרגליים שלו על השולחן.
"טוב תקשיבו רגע. אני צריכה להתייעץ איתכם לגבי משהו. אני חושבת שכמה מוחות יצליחו להגיע לפתרון הנכון עבור כולנו." אביה אמרה לפתע, לקחה את השלט וסגרה את הטלוויזיה. כולם הסתכלו עליה כדי להבין מה היא רוצה. "בעל הבית שלנו היה היום בצהריים בבית. הצ'ק ששילמנו לו חזר ואנחנו בחוב של 11,000 שקל ויש לנו לשלם את זה עד סוף השבוע הבא." אביה אמרה. ידה שלובה בידו של לואי.
"אז חשבתי להשכיר חדר במלון עד שנצליח להשיג דירה אחרת," אביה אמרה.
"מה? זה בלתי אפשרי!רק לילה אחד בבית מלון יעלה לארבעתנו לפחות רבע מהסכום שאנחנו חייבות לבעל הבית." אמנדה אמרה.
"אתן צוחקות עליי נכון?" הארי גיחך. "יש לנו בבית 4 חדרים פנויים, תהיו שם עד שתסתדרו." הוא הסביר בפשטות.
"איך לא חשבתי על זה מההתחלה?!"לואי אמר והסתכל על אביה כדי לקבל אישור.
"אין לנו כסף להובלה," אמרתי.
"אני אלך לעבוד" אנג'ל הציעה.
"את צריכה לפחות חודש לעבוד כדי להשיג כסף כדי להוביל רק את המיטה שלך," אמנדה אמרה. אמנדה תמיד בתפקיד המציאותית.
"אם נעבוד כולנו, נצליח להשיג את הכסף הדרוש." אנג'ל אמרה.
"במשך 6 ימים?" שאלתי.
"כן. תחשבי על זה. יחד נוכל להשיג לפחות מחצית מהסכום." היא אמרה.
"ואיך נשיג בדיוק את החצי השני?" שאלתי.
"רק ההובלה לוקחת את רוב הכסף" אמנדה אמרה.
"יש לי תוכנית חיסכון שאני צריכה לנצל עד גיל 19. יש שם 4,000 בערך." אביה אמרה.
"מצוין! " קראתי בהתרגשות.
***
"טוב אז שנתחיל?" אמנדה קראה והביאה בקבוק בירה מזכוכית והניחה על השולחן.
"אוי לא. אני נמנעת מלהשתתף." אנג'ל אמרה וחזרה להתיישב על הספה. "זה אף פעם לא נגמר בטוב איתי." היא צחקה.
"אני דווקא אוהב את המשחקים האלו." לואי אמר. "ככה מגלים מי אתם באמת." לואי אמר עם חיוך ערמומי.
אמנדה היא סובבה את הבקבוק ויצא עליי.
"סם, אמת או חובה?" אמנדה שאלה בחיוך ממזרי.
"אמת" היא ענתה.
"אמת שאת לא יכולה להמשיך לחכות ליום הזה שתהיה לך תמונה עם כל הבנים כאן ותוכלי לתלות אותה בחדר?" היא שאלה בחיוך ערמומי. תוך שניות הסמקתי בצורה בלתי נשלטת. "מה? אמרנו לך שנדאג לך לזה," היא צחקה.
"אין לי מושג על מה היא מדברת, אבל זה אמת." צחקקתי במבוכה וסובבתי את הבקבוק.
ויצא על אמנדה. כמה מקריות. שפשפתי את ידי אחת בשנייה ברשעות.
"אמנדה, אמת או חובה?" דאגתי שהפרצוף שלי יהיה הרבה יותר ממזרי משלה.
"חובה." היא בכוונה בחרה בחובה כדי להראות לי שהיא לא מפחדת מה"איומים" של.
"חובה עלייך לאכול פלפל חריף ולהתנשק..להתנשק עם ליאם." אמרתי בחיוך מרוצה. אמנדה שונאת חריף. לגבי ליאם אני לא כל כך בטוחה עד כמה זה עינוי. ליאם פתח זוג עיניים לרווחה. הוא היה מופתע מהבחירה.
"זה הולך להתנקם בך את יודעת?" היא אמרה.
"חובה זו חובה," אמרתי.
"כדאי שנפריד ביניהן עכשיו לפני שזה ידרדר." זאין צחק.
קמתי למקרר, פתחתי אותו והוצתי משם פלפלים חריפים שקניתי לעצמי. נגיסה אחת מהם והיא לא זוכרת איך קוראים לה מרוב שהם חריפים.
גם ליאם וגם אמנדה נגסו בפלפלים. הם היו כל כך תמימים שהם צחקו שזה לא חריף.
"3..2..1" ספרתי בשקט. לאחר כמה שניות הם התחילו להשתעל. הפנים שלהם האדימו.
"קדימה,קדימה תתנשקו ותגמרו עם זה!" הארי אמר תוך כדי שצחק. הם התנשקו ולאחר שעבר בערך 30 שניות הם התנתקו. נייל הגיע מהמטבח עם שתי כוסות חלב. הם גמרו את כל הכוס בפחות מחצי שנייה.
"זה היה רע מה שקרה כאן עכשיו." אנג'ל צחקה כשהיא הביטה בהם. מסכנים.
"כן,גם אני מתחילה לרחם קצת." צחקתי.
***
~נקודת מבט אנג'ל מלינסון~
"נדמה לי שכדאי שנתחיל לארוז, לעבור לבית של הבנים ולהתחיל לעבוד. " אמרתי תוך כדי שפניתי את הצלחת שלי אל הכיור.
"אני עם אנג'ל. כדי שלא יהיו לכן עוד טרחות לימים הבאים." הארי אמר.
"תוכל לעזור לי?" שאלתי את זאין.
"בוודאי," הוא אמר ועלה אחריי במדרגות אל החדר שלי.
נכנסנו לחדר שלי. זאין סקר במבטו את החדר שלי ובחן כל פינה בו. פתחתי את הארון והוצאתי את שלושת המזוודות מעליו. התחלתי לשים בפנים בגדים.
"יש לך חדר יפה." הוא אמר והחזיק בתמונה שלי ושל ההורים של סם, "אלה ההורים שלך?" הוא שאל. כשהוא שאל את השאלה הזו פתאום נחתה בי ההבנה שזאין לא יודע דבר עליי ואני לא עליו. הוא לא יודע מי הם, אם יש לי בכלל. אין לי מושג איך קוראים לאמא ואבא שלו, איזה מספר הוא מבין האחים שלו. אבל בכל זאת, למה הוא מכיר אותי כל כך טוב? למה הוא יודע להגיד לי את הדברים שאני הכי צריכה לשמוע? למה הוא יודע לעודד אותי, להגיד לי מה נכון לי ומה לא?
"כ..כן.. כלומר, כן ולא." אמרתי והכנסתי למזוודה זוג מכנסיים.
"מצטער ששאלתי ככה בלי הכנה." הוא אמר, בוחן את מבטי ותגובתי למצב.
"זה בסדר. יש לך כל זכות לדעת." אמרתי. "ההורים שלי נהרגו בתאונת דרכים קשה לפני 5 שנים. ההורים של סם היו חברים קרובים של ההורים שלי. מאז אני אצלם." הסברתי בפשטות. היה נדמה לי שזאין חטף כאפה עכשיו. הוא שתק. הרגשתי שהוא מובך מזה שאין לו מה להגיד.
"אני מבינה את התגובה שלך, אבל אני בסדר. כלומר, כמה שאפשר. החיים מאלצים אותך להמשיך הלאה." אמרתי. כדי להעביר את המבוכה שלו הפנתי את תשומת ליבו לשמלה שהייתה לי בארון. "מה אתה אומר עליה?" שאלתי והצמדתי אותה אל הגוף שלי. הרבה זמן שלא לבשתי אותה.
"את לא חושבת שהיא קצרה מדיי?" הוא אמר ובחן את השמלה.
"אתה לא חושב שאתה קנאי מדיי? כן. קנאי ורכושני. זה בדיוק אתה." אמרתי בחיוך.
"אז מה? בכל מקרה את שלי." הוא אמר ודחף אותי על המיטה ועלה מעליי. הוא נשק לי בצווארי.
שמענו לפתע שיעול מזויף מכיוון הדלת. זאין הסתובב ופינה לי את שדה הראיה וזה היה נייל.
הוא קם מעליי במבוכה.
"אנחנו זזים, תתארגנו ליציאה." הוא אמר בשקט ויצא במהירות מהחדר.
הבנות גם הן ירדו ללמטה עם המזוודות אחת אחרי השנייה.
"והפעם, אני נוהג." לואי הצהיר.

-הגרסה הישנה-

אמנדה סובבה יצא עליי "חובה עלייך לאכול פלפל חריף ולהתנשק עם נייל ,נייל גם אתה צריך לאכול פלפל חריף ולהתנשק במשך 30שניות "אביה אמרה הסתכלתי על זאיין והוא הנהן עם ראשו כיאלו שזה בסדר נגסתי בפלפל "חריייייף!!"צעקתי ראיתי שנייל ניהיה אדום בגלל שזה חריף "נו נו נו תגמרו עם זה כבר ותתנשקו"הארי אמר התנשקנו והרגשתי סחרחורות שמעתי קול בראשי"תחשבי טוב טוב במי את בוחרת"שמעתי את הקול הזה שוב ושוב נחלש ונחזק מהדהד במוחי התנתקתי מהר ונפלתי על הריצפה כנראה שהתעלפתי "תבייאו מיים"מישהו צרח "או שזה הנשיקה השפיעה עלייה או שזה הפלפל"מישהו אמר "לואי זה מזה לא המצב עדיף שתשתוק"שמעתי עוד קול אומר "טוב שתקתי"כנראה שלואי אמר "מזה מה קורה פה?"שאלתי משפשפת את עייני וקמתי הלכתי להביא לי מים כי בכול זאת עדין היה לי חריף השעה הייתה 4 לפנות בוקר טוב נראה לי שאני יחתוך לישון אני מרגישה לא טוב"אמרתי נשכבת על המזרן "כן גם אני"ליאם אמר כולם והתכסו בשמיכה "נייל סגור ת'אור"לואי אמר "אוף תמיד זה אני"הוא אמר זאיין נרדם תוך שנייה שמתי את ראשי על חזהו ולא הצלחתי להירדם ניסיתי להבין מה פירושו של המשפט הזה לא ישנתי כול הלילה בגלל זה .
**פרק שביעי**
השעה הייתה 10 בבוקר כול הבנות התחילו להתעורר צחצנו שיינים התלבשנו וכאלה כשהיינו למעלה תכננו השקמה לבנים "3,4,ו.."אמרתי "ייאאלה לקוום"צעקתי וניערתי אותם הדלקתי את האור "לקום לקום לקום"צעקנו ונתנו להם כאפות כדי שיתעוררו "בסדר בסדר אנחנו קמים"הם אמרו וקמו ביינתים אמנדה וסם הכינו אוכל ואירגנו שולחן נייל רץ למטבח כדי לקחת משהו לאכול"תגידו יש משהו לאכול?"הוא אמר "עוד דקה האוכל מוכן" סם אמרה עליתי למעלה זאיין היה בשירותים מצחצח שיינים "בוקר טוב" הוא אמר מנסה לומר עם הקצף בפה "בוקר טוב גם לך"ניסיתי לחקות את איך שהוא אמר וחיבקתי אותו הוא ירק את הקצף של המשחת שיינים ונתן לי נשיקה
"יופי עכשיו כול הפה במשחת שיינים"אמרתי ולקחתי מהמשחת שיינים ושמתי לו על האף "אוקיי בסדר"הוא אמר ולקח גם כן קצת מהמשחת שיינים ושם לי על האף ברחתי והוא רדף אחרי הגעתי לחדר שלי וסגרתי את הדלת "אתה מוותר?"שאלתי אותו מבעד לדלת "כן"הוא אמר ופתחתי את הדלת לאט לאט "אני אוהב אותך את יודעת?"הוא אמר והצמיד אותי לגופו "אממ לא אתה יכול להזכיר לי "אמרתי וחייכתי חיוך ענק "בכיף"הוא אמר ונתן לי נשיקה חמימה "עכשיו אני נזכרתי :)"אמרתי לו הוא נגע לי באף עם אפו ומרח את המשחה והתהלך אחורה כשהלכנו בטעות נפלתי על המיטה והוא מעליי היינו קרובים כול כך והתנשקנו "אחמ אחמ"שמענו מישהו משתעל כדי להסיח את דעתנו זה היה נייל "אממ יש למטה אוכל אם אתם רוצים"הוא אמר והסתלק "אני הולך לאכול לפני שאני יאכל אותך"הוא אמר וירדנו למטה במדרגות אכלנו כולנו ודיברנו "טוב לי ולאביה יש משהו להגיד"סם אמרה "אני עוברת לגור בבית שלכם עם לואי"אביה אמרה "ואת סם?"שאלתי אותה "אני עוברת גם לשם "היא אמרה "ומה איתנו אנחנו נישאר פה לבד כשאתם תיהיו כול היום בברכה?"אמרתי הם הסתכלו עליי בפרצוף של מה לעשות "ישלי רעיון למה שלא תעברו גם אתם? אמנדה תישן בחדר אורחים ואת תישני איתי"זאיין אמר "נשמע לי רעיון טוב"אמנדה אמרה "אנג'ל את רוצה?"זאיין שאל אותי "בסדר" אמרתי "טוב למה אתם מחכות ?לכו לארוז"זאיין אמר קמתי מהשולחן וזאיין איתי "לעזור לך לארוז?" זאיין שאל "ממ אני ישמח"אמרתי ופתחתי את הארון הוצאתי את הגופיות שלי את החולצות שלי את המכנסים שלי "תגידי המכנס הזה לא קצר מידי?"זאיין שאל "אתה רוצה למדוד אותו ולהגיד לי אם הוא קצר מידי עלייך או לא?"אמרתי וקרצתי לו "זה פיג'מה"אמרתי כדי להרגיע אותו .כשסיימנו לסדר את הכול ירדתי למטה ראיתי את כול שאר הבנות יורדות עם המזוודות "טוב זזים והפעם אני נוהג"לואי אמר .


תגובות (3)

תמשיכיייייי

21/03/2013 16:22

מועחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעח
D: איזו רעה אני.. חח :) תמשיכיייייייי

21/03/2013 17:01

מושללםםםם!
הכתיבה שלך ממש השתפרהה,תמשיכעיי!!
ואמנדה הוואן שוט שלך כימעט מוכן;)

21/03/2013 18:25
19 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך