נדחקת לפינה
היא בסך הכל ילדה
שדוחקים אותה לפינה
רק כי לא מכירים אותה
לא נותנים לה הזדמנות
להסביר את עצמה
והיא יושבת שם עד שזה מתחיל,
לא בוכה, מסתירה את רגשותיה בפנים
והן מדברות עם עצמן, לא מתייחסות אפילו טיפה
לילדה הקטנה שיושבת בפינה
זה מתחיל, ממשיכים ללמוד את הריקוד,
להן זה קל, ולה התנועות מסתבכות
נופלת, קמה, מנסה להישאר אדישה
לעובדה שהיא לא יודעת לעשות שפגאט כהלכה
השיעור ממשיך, ותמיד חייבת להיות את זאתי
שהיא מושלמת, מקובלת, וגם נחמדה לילדה החדשה
והיא כל כך מעצבנת אותה.. היא חושבת,
מה אני צריכה לעשות כדי להיות כמוה?
יש לה ביטחון עצמי מחוץ לכותלי הסטודיו,
היא צוחקת, שמחה, מרגישה מדהימה
ורק כאן, במקום הזה
הכל חוסם אותה..
השיעורים עוברים, ועדיין לא קלטה את הריקוד
היא מנסה שוב ושוב עד שהיא מצליחה בלי למעוד
כבר יש לה חברה, אפילו שתיים
ואם יש יד מעוקמת, רגל שבורה,
לפחות מדברים איתה. אז מה?
תגובות (7)
סיפור יפה [:
הוא עלייך?
סוג של עליי. בחוג שלי, אני חדשה שם ואני יודעת לרקוד רק פלמנקו, רקדתי 4 שנים.. ואני לא גמישה בכלל :<
ואני גם לא מכירה משם אף אחת. רק היום ילדה חמודה אחת מח׳ שהיא גם בבית ספר שלי התחילה לדבר איתי. וזה משמח אותי.
בקשר לילדה המושלמת? כן יש כזו. כשהיא לא באה, כולם אומרים, ״היא הייתה אוהבת את זה״ או ״היא הייתה עושה את זה ממש טוב״ וכל זה.
עליי בחיים לא יגידו את זה. נראה לי, לפחות.
לומדים ומצליחים ^^
גם אני הייתי ככה, רק שבחוג אצלי כולן היו רוסיות (לא שיש לי בעיה עם זה, כע? באמת שאין לי בעיה פשוט לא הבנתי מילה ממה שהן אמרו…)
השיר יפה.ותראי.גם אני,פעם,בימים עברו,שחלפו,הלכתי יום אחד לחוג גיטרה.
עכשיו מה?מסתבר שאמא שלי רשמה אותי לחוג של מתקדמים (יענו כאלה שלומדים שלוש שנים כבר) ואני הייתי גלמוד,ערירי,בכיתה ד' או ג',יושב לי ככה,בדד,מסתכל על התנועות שלהם עם המפרט,חושב לעצמי 'מה לעזאזל אני עושה פה',מרגיש לא שייך בשיט,עם התנועות המגושמות שלי על המיתרים ואני יודע רק את מי פה סול ות'שיר יונתן הקטן.
למרות שאחרי שלושה שבועות המורה שלי דיבר עם אמא שלי ואז עברתי לקבוצה של שנה ראשונה אבל לא משנה….
וחוץ מזה-אני אישית לא סובל את האנשים האלה שמתייחסים כשפוטים אל אנשים אחרים.
ת'כלס,כולנו בני אדם.ואני לא מוצא שום הבדל ביני לבין איזה אחד בשכבה שחש ת'עצמו,לבין נמוך,לבין לא יודע מה.
וכל האלה שאת רואה שהם שפוטים ואת חושבת לעצמך שעלייך בחיים לא היו אומרים ככה וככה,אז מהניסיון שלי,הם אומרים את זה רק כי הם יודעים שאם הם לא יאמרו,אחד החברים יאמר את זה לחבר השופט,ואז החבר השופט כאילו 'יטיל חרם' על זה שלא אמר.
בעצם הם פחדנים,במילים שקל להבין יותר…
וחוץ מזה-תאמיני בעצמך.לנסות לרקוד יפה בלי להאמין בזה לא שווה.כמו שלנגן בגיטרה ולא להאמין שאתה לא תצליח לבצע אקורד מסוים זה לא שווה.כמו לא להאמין שאתה תצליח להכין טוסט עם מספיק גבינה (בזה אני באמת לא מאמין שאני אצליח מתי שהוא)אבל נראה לי שקלטת ת'רעיון המרכזי…ת'פואנטה…ת'פאנץ'…את מה שאני רוצה להגיד נו
אני גם לא גמישה,
אבל בקבוצת המתקגדמות בהתעמלות אומנותית, את צריכה פששוט רצון,
והרבה ניסיון,
יש בנות שבאות לך באמצע החיים והן גמישות בלי להתאמן ( בא לי לקחת להן את עמוד השדרה)
ויש כאלה שלו כמוני וכמוך, שצריכות להתאמן, עד שנפתח את הגמישות..
.
.
אהה ועכשיו לגבי השיר, הוא מהמם, הוא..הוא יפיפה,
ולא דירגו לפני .. ( ! ) , יאיי הלכתי לדרג ☺
רגע את בהתעמלות אומנותית?
תודה רבה לכולם, עזרתם לי מאוד ♥
ולינה, אני במחול מודרני וג׳אז..