פעם שלישית- ויצאתי שפיוה..

אז למה בעצם נשברתי?
למה בעצם חשבתי שיכול לצאת מזה רק טוב?
למה אני תמיד חושבת על הטוב?
האין זה הגיוני לחשוב גם על הצד הרע?

לא מבדילה יותר בין הטוב והרע,
לא רוצה להביע דעה.
לא חושבת יותר עלייך,
הצלחתי לשרוד בלעדייך.

הייתי אתמול עם חברים, אתה יודע?
כן. ברור שכן. אבל אתה לא באת.
תאכלס, זה גם לא עניין אותי. אני לא אותה אחת מפעם.
אומנם עדיין יש בי צד שנפגע בקלות.
בוכה. נשבר. נחלש,
אבל זה לא אומר שלא שהשתניתי,
שלא התבגרתי.

כולם הדרדרתם לתרבות רעה,
עם אפשר לקרוא לזה ככה.
זה שיא אישי בשבילי כרגע,
פגישה שלישית ואני עדיין שפיוה,
ובלי פגע.

אני לא מקשיבה.
עוצמת עיני ומביטה לשמיים,
חושבת כמה טוב לי בנתיים.
התגעגעתי, אני לא ישקר.
היה לי כיף לקראות את כולכם שוב,
אך עצוב לי שכבר לא מדברים כמו פעם.

אני לא צריכה להסביר.
שפה, היא כולה מילה אחת.
מילה שמבינים ממנה הרבה,
אך אפשר גם להיגעל ממנה הרבה.

מודה, אני לא כמוכם.
אם עושים השוואה אני יוצאת ילדה טובה,
ילדה טוב ירושלים,
אם אפשר לומר.

אז חזרתי הביתה אתמול מלאת מחשבות,
דעות,
זכרונות,
דברים שהדחקתי אך הם חזרו.
אני חושבת על העבר וצוחקת לו בפנים.
התבגרתי, התבגרתי בכמה שנים.
עדיין אותה ספיר של הקבוצה,
ואת זה אני בהחלט לא משנה.

אז סתם שתדע, (למרות שהגיוני שלא תקרא)
חזרתי עם דעה נפלאה על מישהו.
לא, זה לא אתה, אתה יכול להירגע.
אני שואבת ממנו השראה ודמון חזון,
למרות שזה קצת מצחיק, לדעתי.

אז למה כתבתי את זה אני לא יודעת,
אבל החיים שלי לא כמו פעם.
אני ספיר חדשה, במובן מסוים.
אני ספיר עם דעה.