שמים גשומים-פרק 5
"טראול,אני מצטערת אבל אני די חוששת מהמקום הזה"אמרתי בנימה מפוחדת ובחנתי את האזור בלחץ."את בטוחה?לי הוא נראה יחסית ליער משהו מיוחד כזה,מתקתק"אמר והחליק את אצבעותיו על פניו.טיפות קטנות התחילו לטפטף באזור,טראול טעם מכמה הטיפות ונתן עליהם ביקורת."זאת חמוצה…"מלמל וירק אותה לאדמה הקשיחה."טראול,אולי במקום ללגום טיפות מלוחות נמצא מחסה?" שאלתי אותו ברוגז."רעיון טוב,אבל נממש אותו מאוחר יותר"אמר והתרכז בטיפות הנופלות מן השמים,הסתכלתי על העננים האפורים."אף פעם לא היינו פה,אתה מזהה את הדרך?ו..אמ…זה לא נראה לי טוב,אני חושבת סערה מתקרבת.."מלמלתי,טראול שתק,הוא לא היה מרוכז."טראול,אין לנו זמן למשחקים עכשיו!"אמרתי וניערתי אותו מצד לצד.הוא סובב את ראשו לכיווני,הוא היה ניראה דהויי."אני מצטער אבל אני צריך לעשות משהו…"מלמל."מה?"שאלתי אותו."אני צריך ארוחה…של כמה טרולים ובת-אדם"נהייתי המומה,עקפתי אותו והוא התחיל לרדוף אחריי,התכופפתי והסתתרתי מאחורי גזע של עץ."ילדה חמודה,אני לא יעשה לך כלום"צעק וקולו הדהד,הוא הסתכל מצד לצד במטרה למצוא אותי.'מספיק להסתתר פה,אני חייבת להימלט בדרך כל שהיא,אולי אני אשתמש באחד הכישורים שלי כדי לדבר אם חיות'אמרתי לעצמי.זחלתי לעבר סנאי,הוא נבהל קלות אבל ניגש עליי."טאיטאיו(מה את עושה כאן אלמתי?החבר הזה שלך בטח לגם מכמה הטיפות)"אמר הסנאי."טאיטאיאטאא?"(למה,מה כבר הטיפות עשו לו?)"שאלתי אותו,הוא נשף בקצרות וענה."טאיטאייאו(ביער הזה כל אחד מחכה לטעום מן הטיפות כשיורד גשם,אך הם לא יודעים דבר אחד)"אמר."טאיאו?(מה?)" שאלתי."טאיטו(שהטיפות רעילות)"צחקק,השתוקקתי,שכבתי על הדשא והתרכזתי בנושא,הייתי כל כך המומה,שהפה היה אמור כבר להתפוצץ והעיניים להימלט ממקומם,עורי הבהיר והסנאי נשאר לעמוד שם ולצחקק."מה כל כך מצחיק?" אמרתי."טאיטאוטיאו(אם את רוצה החלץ אותך מכאן,אבל את יודעת….אני צריך משהו בתמורה…) "אמר."טאיוווו(לא,קודם אני רוצה להחזיר את טראול)"אמרתי ונזפתי עליו,מה פתאום תמורה?.הוא השתתק במקומו,וגם הפך לחיוור."אמא,לא ידעתי שהיגשת לי ארוחה כל כך מוקדם"מלמל וציחקק צחוק זדוני,נבהלתי וקמתי במהירות.עשיתי תנועת ביטול בידיי אבל כלום לא עצר אותו מלתפוס אותי."עצור!"צעקתי בבהלה ונירתעתי אחורנית.נשפתי בהפתעה."קח את השימלה שלי!!!"צעקתי."לא יהיה לך קרררר?"אמר והוציא את ניביו."לא משנה…"אמרתי בלחש ורצתי בחיפזון."עוד תשמעי מאיתנו!"הוא צעק וסביביו הופיעו עוד סנאים דהויים.
~נקודת מבט,אליזבת~
"למה ניתקת לה?"שאלה שרלוט כשהתקרבה לדלת החדר."לא עיניינך"אמרתי."אבל היית צריכה לשמוע מימנה בשורה.."מלמלה שרלוט."מה?"
תגובות (0)