וואן שוט – היומניסטית & ליאם

פילסתי את דרכי ברוח הקרה.
הדמעות זלגו מעיניי ללא הרף, וליבי לא מיהר להיתקן מאירועי הדקות האחרונות.
התיישבתי על ספסל חום.
השעה הייתה 7 וחצי בערב, כך מסר הטלפון שלי. רקעו היה תמונה שלי ושל ג'ון.
מיהרתי להחליף את הרקע לתמונה של ליאם.
"יותר טוב," מלמלתי לעצמי.
אחר כך מחקתי את ג'ון מהווצאפ, מההודעות.
מחקתי את כל התמונות שלנו ביחד.
את רקע הנעילה שיניתי ל 1D.
את הסיסמה שיניתי במקום 'ג'ון' ל 'ליאם'.
נרגעתי.
היה חסר רק דבר אחד…
ידעתי שלא רחוק יש שוק. קמתי באיטיות והחלתי לפסוע אל השוק.
הסתובבתי בו, מוקפת המון אנשים. מצאתי את מבוקשי. אישה זקנה ישבה אל דוכן בו סלסלה עם מגיני טלפון. פשפשתי בסלסלה, בוחנת כל מגן, ונבחנת בעיניי האישה הזקנה. לא היה שם מה שרציתי. פניתי להסתובב אל הדוכן הבא.
"רגע," קולה הצרוד של הזקנה נשמע מאחוריי. הסתובבתי. "יש לי משהו שאולי יעניין אותך". הזקנה חייכה.
היא הרימה סלסלה שנחה לצידה והניחה אותה על הדוכן לפניי.
התחלתי לפשפש גם בסלסלה זו, עד שנתקלתי בו. מגן עם תמונה של ליאם. "כמה זה?" שאלתי את המוכרת בהתרגשות. "20" ענתה הזקנה. מיהרתי להוציא שטר והודיתי לזקנה. "יש לך במקרה לורדים?" שאלתי אותה. היא הגישה לי אחד שחור ואמרה "10". הוצאתי מטבע והנחתי על הדוכן מול הזקנה. מלמלתי "תודה," חפוזה ומיהרתי להסתלק מן המקום. שבתי אל הספסל. הוצאתי את הטלפון בכאב. 'עוד מעט לא תצטרכי לראות את זה יותר,' לחש לי קול. 'את תחליפי את זה.'
הורדתי את המגן שאני וג'ון הזמנו במיוחד מהאינטרנט. לא יכולתי לראות את פניו מתנוססות על מגן הטלפון היקר שלי. החלפתי אותו במגן של ליאם. פתחתי את הלורד וריחו התפזר ברוח החורף הקרה. הפשלתי את שרוולי הסוודר הסגול שלי, והצמדתי את הלורד אל זרועי. קיללתי את ג'ון. עשיתי חישובים של שמי ושמו של ליאם ביחד. ציירתי את ליאם ואותי. זרועי כוסתה בקשקושיי הכואבים, אך לא היה לי אכפת. אהבתי את זה. אהבתי להיות מטורפת.
נתתי לדמעותי לזלוג בעצב ולהרטיב את חולצתי הלבנה.
פתאום מאחורי שמעתי קולות פלאש מצלמה. גבר עם משקפי שמש, כובע מצחייה וצעיף התיישב לידי, מתנשף. שיחקתי בטלפון במבוכה.
"מ..מה?" הוא הוריד את משקפי השמש. היו לו עיניים חומות עמוקות… כה מוכרות.
"תראי לי את המגן שלך לרגע, בבקשה" הוא אמר, מופתע.
מסרתי לו את הטלפון שלי והוא בחן את המגן היפה שלי.
"סליחה?" אמרתי במבוכה, "אפשר לקבל את הטלפון שלי בחזרה?" הגבר הסתכל עליי בחיוך ופשט את הכובע, והוריד את משקפיי השמש.
פערתי את פי בתדהמה.
הגבר הצמיד את שפתיו שפתיי ולא היה לי אכפת שכל הפפראצי מצלמים אותי ואת ליאם.