ממתק האהבה שלי עונה 2 פרק 2

-כעבור יום-
כשהתעוררתי, הבטתי בחלון. ראיתי את לילי בדרך לתיכון…. ופתאום היא חייכה לעברי. פתחתי את החלון ושאלתי אותה: "מה כל כך מצחיק?" היא אמרה: "תסתובבי ותראי!" מישהו עמד מאחוריי. הוא החזיק שוקר ביד. הוא עמד לחשמל אותי. "דודה מיה! ג'ייק! רוס! מרינה! מישהו!" צעקתי. האיש קירב את השוקר אליי. הוא תפס אותי ביד, ואני משכתי בשיערו המתולתל והפרוע, לקחתי מידיו את השוקר ואיימתי עליו עם השוקר. לילי נעלמה…. ולי נשארו רק כמה דקות. האיש תפס לי את היד וחישמל אותי. לילי כל כך מתה…
-מנקודת מבטה של לילי-
חייכתי והלכתי ברוגע אל בית הספר. כשנכנסתי, ראיתי את נתנאל. "לילי, ראית את אנדריאנה?" הוא שאל אותי. אמרתי לו: "לא… היא בטח חישמלה קצת את ההתחלה…" "הא??" הוא שאל. אמרתי לו: "כלום, כלום…." הלכתי לעבר חברותיי. אמרתי להן: "תכינו את המצלמות… לעולם יש זוג חדש." חייכתי חיוך ערמומי, הן הוציאו את המצלמות. היום באתי בשמלת מיני, זה מתוכנן. הפלתי את הספרים שלו.. ואמרתי: "אופס.. אני ארים." השמלה התקפלה בקצת… הוא חייך ממבוכה. חברותיי צילמו אותו. ראיתי את אמבר… קמתי והלכתי. הן הראו לי את התמונה. חייכתי. ואז המשכתי. נתקלתי בכוונה באמבר, ונפלתי. בכוונה, כמובן. נתנאל היה שם ועזר לי לקום. "לא מצחיק." הוא אמר לאמבר. אמבר אמרה: "אבל לא עשיתי.." "שקט!" כעס נתנאל. הוא חייך אליי ושאל: "הכל בסדר?" הנהנתי בחיוך. ממש החזקנו ידיים… הן צילמו. אמרתי להן: "אחת מאיתכן תעמוד ליד הדלת ואחת תהיה בחוץ. אני אכנס לפני נתנאל, כשאני אכנס, מי שבפנים תסגור עליי את הדלת ואני אמעד אחורה, נתנאל יתפוס אותי ואני אהיה קרובה לפניו, אז מי שבחוץ תצלם תמונה." הן הנהנו והתחלקו. אז הייתי בדרך לכיתה. שרלוט סגרה עליי את הדלת בכוונה, מעדתי אחורה ונתנאל תפס אותי. הייתי קרובה אל פניו… דונה [חברה אחרת מקובלת של אמבר] צילמה אותנו. חייכתי לעבר נתנאל. הוא הסמיק ואז חזרתי לעמוד. ביקשתי מדונה לשלוח לאנדריאנה את התמונות.
-כעבור שעה, בחזרה לאנדריאנה-
קמתי… התאוששתי לאט. כשירדתי במדרגות, צ'אבי קיפצצה עליי. הרמתי אותה והחזקתי אותה בידיי. היא נראתה מפוחדת. הלכתי אל המטבח. ג'ייק ודודה מיה היו על הרצפה.. דודה מיה החזיקה סכין… טוב, על השיש היו ירקות קצוצים……… הם התחילו לזוז. ראיתי את מרינה ובת דודתה החדשה על הרצפה. הן החזיקו ספרי לימוד…. חיפשתי את רוס. הוא היה בחדר השינה… בתוך הארון. הצלחתי להעיר אותו. הוא אמר: "תודה…. אני לא ממש זוכר מה קרה." אמרתי לו: "גם אני." שיקרתי. עוד פעם. הערנו את שאר חברי המשפחה. הלכתי לעבר המחשב שלי. כבר מאוחר מדי ללכת ללימודים…. הלכתי לעבר המחשב שלי ונכנסתי לאימייל שלי. התמונות של לילי ונתנאל…….. נתתי אגרוף למחשב. המסך נסדק קצת. דודה מיה הבחינה בי. "למה עשית את זה?" היא שאלה אותי, לא עניתי. לבשתי בגדים אחרים, שמתי נעליים ויצאתי מהבית. הלכתי לעבר בית הספר. זו הייתה הפסקה קצרה. ראיתי את לילי… היא הייתה עם נתנאל. "מה הבעיה שלך?!" שאלתי אותה בכעס. היא אמרה: "אני?! את זו שלא מוכנה לוותר על החבר שלה!" "את יודעת איך זה נשמע?!" שאלתי אותה. היא אמרה: "כשאני פה, הצרכים היחידים שחשובים שהם שלי." התחלנו לריב, עד מכות. גמרתי על הרצפה… כשהיא יושבת בהלם על הספסל. המנהלת תפסה אותנו. מחר- שעתיים ריתוק אחרי הלימודים. אוף!