בית ספר לערפדים פרק 15

אני נכנסת לכיתה אחרי אלכס ומסתכלת על הארון, אני מתיישבת כשיש צלצול ליד אלכס.
איך שמתחיל השיעור אני שקועה בעצמי, וחושבת על כול הדברים שקראו לי מהר מידי בזמן האחרון.
הארון, אמיליה, מאט..זהו..כשמסתכלים על זה ככה זה לא יותר מידי כשנכנסים לעומק אני לא מבינה איך אני לא מתפוצצת.
"אלה…אלה.." אלכס תלתלה אותי וחזרתי לעולם. "השיעור נגמר את יכולה לקום מהכיסא." היא אומרת ואוספת את הדברים שלה. הנהנתי ואספתי את הדברים שלי.
"נו..איזה תעלול עושים היום?" מאט באה אלינו ומתיישב על השולחן.
"לא הספיק לך מאתמול?" אלכס שואלת בחיוך.
"אני יכול לחיות ככה 600 שנה" הוא אומר ונותן חיוך.
"איזה תעלול על מה אתם מדברים?" שאלתי מבולבלת. הם מסתכלים עלי ואחר כך אחד על השני וצוחקים. מאט מתקרב אלי ואני מפסיקה לנשום.
"ששש..אל תספרי זה סוד" הוא אומר בחיוך והולך קפאתי במקום סתם ככה, הוא לא עשה כלום. כשהוא הוא יצא מהכיתה אלכס הסתכלה עלי.
"אלה הוא צחק..את יכולה להתחיל לנשום…"
"כן, כן.." אני אומרת ומנערת את הראש.
"הכול בסדר? את מעופפת היום"
"עבר עלי לילה קשה…" אני אומרת בשקט ולוקחת את התיק שלי, אנחנו מתקדמות למסדרון לכיוון הלוקרים.
"אמ..באה לך לעשות היום משהו אחרי בית ספר, נוראה משעמם בזמן האחרון.."
כן משהו אני מתה משעמום. "כן למה לא?" אני אומרת בחיוך מזויף וקולטת את מאייק מסתכל עלי ולא מנסה להסתיר את זה.
"אלה מה יש לך?!" אלכס שואלת בעצבנות.
"כלום אני מצטערת..אני נוראה עייפה."
"את בסדר?"
"כן.." אנחנו יוצאות החוצה ומתיישבות על הדשא מחקות שהשיעור יתחיל.
קשה לי, קשה לי אם זה קשה לי אם הכול אני אל סף להתפוצץ. 'הלוי שהכול היה אחרת שהיו יודעים את האמת…'
"מה את ממלמלת לך שם?" אלכס שאלה כבר מיואשת. "אני יודעת..'כלום'" היא אומרת לפני שאני מגיבה.
השיעור התחיל והמורה הגיע מתחיל להסביר מה עושים היום, שהוא סיים כולם קמו מהמקומות וגם אלכס מאט בא והרים אותי בקלות מהמקום והתחיל לדחוף אותי.
"את משתתפת היום" הוא אמר בחיוך.
"אמ..אני לא בטוחה.."
"את חייבת להתאמן איך שהו אף אחד כאן לא באמת שולט מהעלמות שלו.
"מאט מה אתה חושב שאתה עושה?" אדמונד שואל ועוצר אותו בדרך.
"עוזר לה להתקדם ולא להיות תקועה בעצמה" מאט אומר בחיוך משועשע.
"היא עדיין לא מוכנה.." אדמונד עוצר אותו מלהמשיך.
"מי אתה שתקבע?" מאט עוזב את היד שלי ונעצר במקום. אדמונד שותק ולא עונה.
"אין לך כלום להגיד על זה?" אדמונד פונה עלי אחרי השתיקה.
"אני..רוצה לנסות.."
"למה כי הוא אמר?!"
"לא כי…אני כבר הצלחתי בעבר את זה אני רק צריכה ללמוד להשתלת על זה.."
"את הצלחת מתי?"
"לפני כמה ימים.." אמרתי והשפלתי מבט.
"יופי..אני חושב שסוכם" מאט אמר לקח את היד שלי ומשך אותי אחריו ואני שתקתי לא ידעתי מה להגיד.
"אמ..מה צריך לעשות?"
"היום זה קל..המורה זורק כדור את צריכה לתפוס אותו תוך כדי העלמות…אבל גם לזרוק אותו מייד, ככה שכול פעם הכדור יהיה במקום אחר ואסור שהוא יפגע ברצפה…ברור?"
"לא כול כך..אבל אני יבין תוך כדי משחק כנראה..ואני גרועה במשחקי ספורט."
"זה לא ספורט..זה פשוט חשיבה מהירה וביצוע מהיר…בהצלחה" הוא אמר והמורה זרק את הכדור למקום שלא הצלחתי לעקוב אחריו והרבה ערפדים התחילו להעלם תוך כדי קפיצה או ישיבה זה הצחיק אותי אבל לא היה לי מושג מה לעשות לאן ללכת ומה לחשוב ומאט כבר לא היה לידי.
'אני מוסר אותו עליך' אני שומעת את מאט במחשבות שלי, כנראה טלפתיה.
'לא, לא, לא, ממש ממש לא!'
'תנסי…' אני רואה אותו מרחוק זורק את הכדור לכיוון שלי ולא ראיתי את הכדור. לא ידעתי אפילו מה לחשוב בדרך כלל חשבתי על לאן שאני רוצה להגיע ועכשיו אני אפילו לא יודעת לאן אני רוצה להגיע! אי אפשר לחשוב על חפץ..נראה לי. אני עומדת במקום כמו סתומה מוותרת והולכת הצידה.
'משחק מטומטם' אני ממלמלת לעצמי ומתיישבת מאט מקים אותי מהר בלי ששמתי לב שהוא שם.
"אפילו לא ניסית!" הוא מתלונן.
"ניסיתי! אני לא יודעת איך לנסות אפילו על מה לחשוב..דרך..כיוון..משהו!?"
"אל תחשבי על כלום, רק על הכדור תנסי לעקוב אחריו, לא עם העניים אם הרגש אם המחשבה לראות לאן זורקים אותו וללכת לאותו כיוון…"
"לא יחולט להגיד לי את זה מהתחלה?!" הוא צחקק טיפה ולא ענה
"אני אתפוס את הכדור ואזרוק לכיוון שלך,תהיה מוכנה" הוא אמר ונעלם.הלב שלי לא הפסיק לפעום ניסיתי להתרכז בכדור ולא במאט. אבל הכדור לא הגיע עלי, התחיל קרב בין מאט למאייק הם שיחקו אחד נגד השני ורוב הערפדים לא השתתפו הם היו מהירים מהאחרים,ראו שהם נהנים מהמשחק, היה מדהים לראות אותם ככה…לבסוף מאייק בעט אותו לאדמה והכדור נעצר. נהיה חור באותו מקום. מאט בא לידי עייף והתיישב.
"מה זה אומר?" שאלתי והתיישבתי לידו.
"שהוא ניצח" מאט אומר עייף אבל משועשע. "כשמשחקים אחד נגד השני צריך להטביע את הכדור באדמה, אבל יש חוקים מסובכים אני יסביר לך שהיה לי כוח" הוא אמר וצחקק.
"אני חושבת שאתה תלך לישון הלילה הזה אני צודקת?" אני שואלת בשעשוע.
"לא ישנתי 4 לילות אז…כן כנראה שכן"
המורה שרק במשרוקית וכולם התפזרו ונכנסו לכיתה.
"יש לנו אם המורה המעצבן הזה עכשיו נכון?"
"כן, שפת הערפדים"
"אין שם נורמאלי יותר לשיעור?"
"אמ..לא שאני יודע" הוא אומר וקם מהמקום ומושך אותי אחריו, המגע אם היד שלו גרמה ללב שלי שוב להתחיל לפעום חזק…וכנראה גם להסמיק, הלכנו במסדרון ביחד עד לכניסה של הכיתה ונעצרתי.
"קרה משהו?" הוא שואל ומסתובב אלי.
"תגיד רגע..בקשר לארון.." אני לוחשת מתכוננת לשאלה.
"נדבר על זה אחר כך אם מאייק זה לא הזמן ולא המקום.."
"אוקי.." אני אומרת ורואה את מאייק עובר לידי.
התיישבתי בשיעור ליד מאט ובקושי הצלחתי להתרכז, ניסיתי לאפס את עצמי לנשום בקצב הנכון שלא יראה שאני מתוחה. אני מפנה מבט לצד ורואה את מאייק בוהה בי כאילו אני…משהו?
"למה מאייק בוהה בי ככה?" אני לוחשת למאט והוא מגיב בחיוך. "מה?"
"שום דבר.." הוא אומר בחצי חיוך. אני מסתכלת לצד השני ורואה את אלכס בוהה בי. 'מה יש לכולם?!' אני ממלמלת ומאט מפנה את מבטו לאלכס ומסתכל עלי חזרה ומחייך. יש צלצול וכולם קמו מהמקומות. 'חשבתי שלעולם זה לא הגמר!' אני ממלמלת ומאט מגיב בחיוך בלי להסתכל עלי.
"אלה!" אלכס באה לידי ומתיישבת על השולחן.
"היי.." אני אומרת בחיוך.
אלכס מסתכלת על מאט שנותן מבט בי מסתובב והולך. ואני ממשיכה להסתכל עליו עד שהוא ייצאה מהחדר.
"נו..הוא כבר הזמין אותך?"
"הזמין אותי לאן?" אני שואלת ומפנה מבט לאלכס.
"לנשף..בסוף השבוע.."
"יש נשף בסוף השבוע?"
"אהא"
"לא..הוא לא אמר לי על זה מילה..מה איתך? מישהו הזמין אותך?"
"עדיין לא.."היא אומרת ומשפילה מבט. "אמ..אבל יש לי הרגשה שאת הולכת לקבל הצעה ממש בקרוב" היא אומרת בחיוך מסתכלת על אדמונד שמתקרב, קמה מהשולחן מחייכת אלי והולכת.