לא לבד בניו יורק – סיפור על וואן דיירקשן פרק 7 העלאה 2

מאירועי הפרק הקודם: "אני אוהב אותה…." מלמלתי כל הדרך לבית של תמר, כבר שחכתי את כל מה שקרה בינינו לפני שיצאתי מהבית שלה, רק אמי הייתה בראש שלי……

פרק 7
~מנקודת המבט של הארי~ (חדש)
התעוררתי בחדר עם תקרה לבנה, לא ממש היה לי כוח לקום אבל בכל זאת התאמצתי והרמתי את ראשי מהכרית הרכה שהוא שכב עליה. הסתכלתי על הקירות, לרגע לא הבנתי איפה אני עד שראיתי את הפתק שהיה מנח על השידה ליד המיטה שעליה שכבתי. "אתה בחדר שלך….. מצטערת, פשוט היה מאוחר ואימא שלי חזרה הביתה…. תתקשר אליי שאתה מתעורר." מיד הבנתי שהפתק הוא מתמר, אני בחדר שלי וכולם ערים ונמצאים למטה חוץ ממני. "זאין!!!" צעקתי לו בכל הכוח שהיה לי, ולא היה לי כל כך הרבה, אז יצא שבעצם דיברתי די חלש ולא צעקתי בקולי קולות. "מה הארי?" שמעתי את זאין קורא לי מהחדר הסמוך ומתקרב באטיות. הוא לבש מכנס קצר שחור ולא הייתה לו חולצה. "מה…. איך הגעתי מהבית של תמר לפה?" שאלתי בתימהון, באמת לא כל כך הבנתי מה קרה בין לבין… "אימא של תמר הגיעה הביתה וראתה אותך ואת תמר, היא לא הבינה מה זר גמור עושה עם תמר, אז תמר התקשרה לפה ולואי בא לקחת אותך הביתה, אבל לא הצלחנו להעיר אותך אז הנחנו לך לישון…. אתה… אתה מרגיש טוב?" הוא גמר להסביר ושאל אותי בדאגה שנשמעה בקולו. "למה אתה שואל?…." שאלתי אותו, שמתי לב שהקול שלי יותר צרוד ונמוך מהרגיל ושמתי את כף ידי על צווארי כדי לחמם אותו. "היית חם מאוד כשהבאנו אותך לפה, חשבנו שאתה חולה." הוא אמר בקול אבהי והתיישב לידי על השמיכה, הייתי מכוסה בה, שמיכת פוך ענקית ולבנה. עברתי לישיבה בזמן שזאין הוציא את ראשו מהחדר וחזר להתיישב לידי עם כוס של תה חם. "קח, אולי זה יעזור לך." הוא אמר והושיט לי את הכוס, אחזתי בה והשתעלתי קלות. "איפה… איפה כל הבנים?" שאלתי בצרידות, שוב השתעלתי ושמתי את ידי על מצחי. "כולם למטה, רואים טלוויזיה ואוכלים ארוחת בוקר. רוצה שנרד לאכול איתם?" הוא שאל כאילו מה שאני אגיד, הוא יבוא אחרי וישרת אותי, אבל לא ידעתי מה לענות לו. מצד אחד לא היה לי כוח אפילו לקום מהמיטה ולעמוד על הרגליים, אבל מצד שני, לא אכלתי מאז הפעם האחרונה שהייתי בבית – אתמול בצהריים. "אמממ…. תמר בבית שלה, נכון?" שאלתי אותו, זה הדבר היחיד שעניין אותי באותו הרגע. "כן.. היא בבית שלה, היא כבר התקשרה לבית ארבע פעמים וחיפשה אותך, אבל בעיקרון היא בבית שלה." זאין אמר ולקח ממני את כוס התה הריקה. "טוב, בוא נרד לאכול. אני ממש רעב…." אמרתי וקמתי מהמיטה שלי בעזרת היד התומכת של זאין.

"מישהו דופק בדלת!" נייל צעק ברחבי הקומה וליאם ניגש לפתוח את הדלת. "היי תמר. בואי תיכנסי." ברגע ששמעתי את השם 'תמר' מיד קמתי ועזבתי את השולחן, הייתי באמצע ביס מהפנקייק עם סירופ מייפל שלי, אז טיפת מייפל נזלה על סנטרי. "תמר!" קראתי לה והיא נצמדה אליי בחיבוק חם ואוהב. "הארי…. אין לך מושג כמה דאגתי לך!" היא אמרה לי בהטפה הידקה את חיבוקה סביבי. כרכתי את שתי ידיי סביב גופה העטוף בפיג'מה והנחתי את ראשי על כתפה הרכה. "אתה בסדר?!" היא מיד התנתקה ממני ובדקה אותי במבטה ובעיניה הירוקות הבהירות. "איך…. איך אני יכול להיות חולה כשאת לצדי?" שאלתי ברוך והיא מיד חזרה לחבק אותי ברוך. "אוווו…….." לואי אמר וליאם בעט בו. "תהיה – בשקט!" הוא סינן וכולם התחילו לצחוק. בלי שום הקדמה משכתי בידה של תמר והובלתי אותה לחדר שלי. סגרתי את הדלת ונעלתי אותה אחרי שנכנסנו והיא נשענה על החזה שלי כשנשענתי על הדלת הנעולה. עמדנו שם בדממה, אף אחד מאיתנו לא דיבר ושנינו חייכנו חיוכים מאוהבים. "איך אני אחיה בלעדייך, תגידי לי?" שאלתי אותה בתמימות מזויפת ונשקתי לראשה. "איך אני אחיה בלעדיך?" היא שאלה וצחקקה בקולה המתוק והנעים לאוזן. "טוב," היא אמרה, התנתקה ממני והתיישבה על המיטה, התיישבתי לידה והיא הוציאה קופסת פלסטיק מאחיזתה. "זה – בשבילך. תפתח." היא אמרה, הושיטה לי את הקופסא הירוקה והסתכלה בעיניי. לקחתי את הקופסא ופתחתי אותה, בפנים היו שתי קופסאות. האחת הייתה מלאה במרק ירקות בריח מדהים והשנייה הייתה קופסא לבנה, קטנה יותר מהשנייה ומסומנת בסמל של החנות Magnolia (מגנוליה). "מה זה, הקופסא הלבנה?" שאלתי את תמר, היא הסתכלה עליי בציפייה וחייכה. "תפתח אותה ותגלה…" היא אמרה והושיטה לי אותה. פתחתי אותה וגיליתי בפנים חוט כסף יפהפה שעליו תלוי תליון של חצי לב. מיד חייכתי אל תמר כאות תודה ונשקתי ללחייה, אבל דבר אחד לא הבנתי. "איפה החצי השני?" שאלתי אותה בתמימות והיא הסתכלה על חולצתה. היא הכניסה את ידה אל החולצה מלמעלה והוציאה את החצי השני של הלב, שעד עכשיו היה תלוי על צווארה בלי ששמתי לב לזה בכלל. "אני מאוהב…" אמרתי בלחש והיא שלחה לי נשיקה באוויר. "גם אני…." היא אמרה ובאטיות נשכבנו על המיטה כשראשה על גופי וראשי שוכב על הכרית הרכה. היא הושיטה את ידה, כשבין אצבעותיה היה חצי הלב שהיא הורידה מצווארה והניחה אותו על החזה שלי. מיששתי את המזרן עד שמצאתי את חצי הלב שהיא נתנה לי, הוצאתי אותו מהקופסא ושמתי אותו על החזה שלי כמוה. חיברנו את הלב שנוצר משני התליונים ועצמתי את עיניי, היא עצמה את עיניה כמוני ודפיקה חלושה נשמעה בדלת. "אני יכול להיכנס?" שמעתי את לואי קורא ומיד קמתי, לא רציתי להפתיע את תמר, אז ליטפתי את ראשה כדי שתקום ממני. קמתי מהמיטה ופתחתי את המנעול של הדלת, לואי נכנס לחדר עם הטלפון הנייד של תמר. תמר מיד התיישרה ונעמדה לפני, היא לקחה אותו והצמידה אותו לאוזנה. "כן… מה?!?! מה – קרה הרגע?! טוב, טוב, אני באה מיד. אין בעיה. ביי." היא אמרה, על פרצופה פיה פעור והיא מופתעת כמו שלא ראיתי אותה מעולם. "מה קרה?" לואי שאל אותה ונכנס לחדר. "אור מאוהב." היא אמרה והתיישבה שוב על המיטה הלבנה.