האח החורג המפורסם שלי עונה 2 פרק 1 (:

#כעבור שנתיים (כעיקרון עכשיו כאילו בהווה)
עברו שנתיים, פאקינג שנתיים , כולנו עכשיו בני 18 וכבר סיימנו את התיכון מלפני שבועיים , נשאר לנו רק הנשף שזה מחרתיים וסיימנו אני לא ייראה יותר את המורים האלה לנצח, הציונים שלי טובים וגם בעתיד אני ארצה להתקבל לעבודה טובה אז ממש השקעתי בשנה הזאת.
אז ככה בואו נתחיל ממני ומנייל אתם בטח רוצים לדעת אם אנחנו ביחד אז אני יגיד לכם כן אנחנו עדיין ביחד אנחנו שנתיים, היו ריבים כמובן היה בכי היה דיכאון אבל בסופו של דבר תמיד השלמנו.
הארי? רבתי איתו הרבה, אבל בסך הכול אנחנו אוהבים אחד את השני ומאז אותם שבועיים שהוא היה בדיכאון בגלל הפרידה, כל יומיים או שלושה לא משנה גם בימי לימודים הוא יצא למועדון וחזר עם ברונטית או בלונדינית אחרת מערכת יחסים רצינית אחת לא הייתה לא מאז , איך ההורים לא גילו אני לא יודעת!.
אני בתקופה הקרובה הזאת של החודשיים האלה עברתי לגור אצל הבנים ומדי פעם באתי הביתה לביקורים לראות את הוריי אחותי ולבלות איתם.
דניאל וליאם ביחד ,הם זוג כל כך מתוקים ! שחף וזאיין נפרדו , באופן מצער ביותר ועכשיו הוא יוצא עם פרי היא מלהקה מפורסמת "ליטל מיקס" היא ממש חמודה ודיי התחברתי אליה ואני אלינור פרי ודניאל חברות הכי טובות כאלה 'החברות של הבנים' אנחנו נקראות בכל רחבי האינטרנט, אלינור ולואי גם כן החזיקו מעמד.
ועכשיו הלהקה, הלהקה ממש התפרסמה היא מוכרת בכל העולם, הייתה תקופה לפני שנתיים שהוא נסע לשלושה חודשים מסע הופעות והצטרפתי אליהם רק בחודש וחצי האחרון. ממש התגעגעתי, זה הגיע למצב שהבעיות אכילה שלי אפילו חזרו טיפה באותה תקופה.. אבל הם נעלמו עם כל התמיכה.
והחברות שלי? אז ככה עם שחף רוני ולי ניתקנו קשר, גם בגלל הבנים וגם בגלל שרבנו ארבעתנו ממש לפני חודש, המערכת יחסים שלי ושל נייל ממש קרובים כמו של בעל ואישה אנחנו כל הזמן מתמזמזים ומתנשקים, הו שחכתי, גם הוצאתי רישיון.
***נחזור למציאות:
*יום ראשון
"נייל נו תחזיר לי את הפלאפון!!!" צעקתי. נייל גנב לי את הפלאפון בדיוק באמצע שיחה עם חברת ילדות ,עליתי במדרגות לאט לאט כדי שלא יישמע, רציתי לתת לו את הרושם הלא נכון. ידעתי בדיוק לאן הוא הלך! , כרכתי את ידי על סביב ידית הדלת של החדר שלנו , ונכנסתי "נייל?" שאלתי בקול תמים "נייל" קראתי שוב מחכה לתשובתו "טוב הוא כנראה לא כאן" אמרתי מחכה שייצא מהמחבוא שלו מתחת למיטה, קלטתי את עיניו התכולות נוצצות ואת החיוך היפה שלו מתחת למיטה "נייל אתה כאן " מלמלתי והושטתי לו יד כדי לעזור לו לצאת מלמטה , הוא נגרר כמו חילזון עד שכול גופו יצא מתחתית המיטה, הוא קם והושיט לי את הפלאפון נאנחתי משמחה על קבלת הפלאפון.
נייל משך אותי ממותניי לכיסא של המחשב שלו והושיב אותי בחיקו, הנחתי את ידיי סביב צווארו ונישקתי אותו "אני אוהבת אותך" מלמלתי ותחושת חמימות מילאה את בטני , הסתכלתי לעיניו "גם אני" מלמל ובשנייה ריסק את שפתיו על שלי, הלשון שלי הסתובבה בפה שלו וטעמה היה מנטה עדין, כמה רגשות הרגשתי בנשיקות שלו, התנתקתי ממנו בחיוך איטי.

"טוב יש מחרתיים נשף ולא קניתי שמלה ולא קנית חליפה שנלך עכשיו?" הושטתי את ידי כדי לעזור לו לקום "כן בואי נתארגן" אמר, פתחתי את הארון שלנו ושמתי לעצמי ; גופייה שחורה צמודה שהבליטה את עצמות האגן שלי , ומעליה סוודר לבן נופל שהיה גדול עליי בכמה מידות כי הוא של נייל , בכול זאת עכשיו החורף הקר של לונדון ואני לא רוצה לחלות, לקחתי ג'ינס בצבע כחול חזק ורגליי היו מעוטרות אולסטאר ורודות, ושמתי כובע גרב אפור, וזרעתי קצת מייקאפ על האקנה היחידים שהיו לי על המצח .
אחר-כך הוצאתי לנייל סוודר בדיוק כמו שאני לבשתי רק אפור שהדגיש לו את העיניים בצורה מדהימה, וג'ינס שחור הוא כבר שם כמו שיכולתם לנחש סופרה חומות "היינו כאן?" צחק ותפס את המפתחות של האוטו שלו, תוחב את ידיו בכיסיו "כן" צחקקתי ושילבתי את ידי בידו מוציאה אחת מהכיס , יצאנו החוצה ונכנסנו לאוטו החדש שלו ריינג' רובר אדומה מבריקה כל כך יפה ונקייה, ואני בטוחה שהיא כבר תספיק להתלכלך עם הבנים.
*
אחריי מדידה של המון שמלות, כבר כמעט התייאשתי, כלום לא התאים לי. המוכרת נתנה לי אחת אחרונה ואמרה שזאת היחידה בחנות שלא מדדתי.
"היא מושלמת" מלמלתי מסדרת טיפה את השמלה, זאת הייתה שמלה סגולה בהירה, שבחלקה העליון יש מעט ציורים של פרחים וטיפה מעל קו המותן יש חגורה כסופה, החלק התחתון נפול ועדין, השמלה נתנה הצצה קטנה לחזי. שמתי גם נעליים , פלטפורמה שחורה שהגביהה אותי בכמה סנטימטרים שלא יזיקו לי. יצאתי החוצה מצפה לתגובתו של נייל.
הוא עיקם את פרצופו, הסתכלתי עליו במבט שואל.
"היא חשופה מידי" התלונן. הוא לא אני. זאת השמלה הכי מיוחדת שראיתי, למה הוא שפוט לא מסוגל לקנות לי אותה ולשתוק?.
"לא היא לא. תראה איזה יפה היא" התעקשתי לשכנע אותו. על השמלה הזאת אני לא מוותרת זה בטוח!. אולי ראו טיפה מהחזה שלי, לא יותר.. אני לא מבינה מה יש לו.
"אני לא קונה לך אותה"
"אל תקנה. אני אקנה אותה מהכסף שלי"
"אני לא אתן לך לצאת איתה מהבית"
"מי אתה שתגיד לי מה לעשות?" הרמתי את קולי מעט, הוא לא אמא שלי. נכנסתי לתא במהירות, מעבירה מבט על המראה פעם אחרונה ונאנחת "כנראה שלא תהיה לי כזאת שמלה יפה" מלמלתי, פשטתי אותה בעדינות מגופי והנחתי על קולב התא. לבשתי את בגדיי שרכתי את שרוכיי, אספתי את תיקי הנחתי אותו על כתפי , הוצאתי את משקפי הטייסים [משקפי שמש בסגנון טייסים] שלי מהתיק והנחתי אותם על ראשי ויצאתי.
עמדתי למולו, מסתכלת על העיניים שלו שהיו מלאות חרטה "ואתה גם ממש לא מאיים עליי בזה שלא תקנה לי אותה, יש לי כסף משלי. ואתה גם לא תחליט בשבילי מה ללבוש, אני אוהבת את השמלה הזאת! ותודה שגרמת 'לבילוי' קניית השמלה לנשף הראשון והאחרון שלי לגרוע. תודה" אמרתי בציניות, כאן כבר ממש צעקתי. לא נתתי לו להשחיל מילה ויצאתי החוצה בהליכה מהירה מתחמקת ממנו ככל האפשר. מורידה באיטיות את משקפיי שנחו על ראשי כדי להתאים בדיוק לעיניי.

*נקודת מבט נטרלית*
נייל היה מופתע מההתפרצות הפתאומית של עדן, הוא לא ציפה לכך, בסך הכול הוא מנסה לשמור על ה'בחורה שלו' מפאקינג בחורים אחרים.
"אממ תודה על העזרה" הוא גירד בראשו ממבוכה, כשהם רבו כל אורחי החנות העבירו את עיניהם אליהם, זה היה מביך, לפחות בשבילו. הוא יצא מהחנות, נאנח קלות ומעביר את ידו בשיערו תוהה איפה לעזאזל היא יכולה להיות, הוא סובב את ראשו ימינה ושמאלה, לאחר כך הוא העביר את מבטו קדימה, מבטו תפס את שיערה הבלונדיני מתנפנף ברוח כשהיא מנסה לתפוס את תשומת הלב של אחד מנהגי המונית, בדרכה לחזור הביתה, לא איתו.. היא באמת הייתה עצבנית.
עדן נאנחה קלות מנופפת למונית, מקווה לתשומת לב מסוימת מאחד מהם.. אבל כלום, לפתע הרגישה מישהו מוריד את ידה למטה. מי זה אם לא נייל. הוא עיצבן אותה, היא הייתה על סף דמעות, זה היה מאור להיות בילוי, אבל יצא מזה ריב.. היא ידעה שהוא לא התכוון בכוונה לגרום לה רע, אבל עדיין .. זה עיצבן אותה..
"מה אתה רוצה?.." היא שאלה אותו בקרירות. מביטה בפניו התמימות מבעד למשקפי השמש שצבעו את העולם בחום.
"את יודעת שאני רק דואג לך.." היא חתכה אותו. "אני יודעת שאתה רק דואג לי פשוט..זה הנשף האחרון שלנו עם כל החברים ביחד, תן לי להנות ממנו" היא התחננה ממנו. היא רק רצתה שהכול יהיה מושלם. המפגש האחרון כנראה עם כל החברים שלהם.
"אני מצטער, לא ידעתי שזה כל כך חשוב לך.." הוא אמר מרים את משקפיה מעיניה אל ראשה, כך שתוכל לראות אותו. "עכשיו בואי לחנות ונקנה לך אותה.." הוא משך אותה מידה לעבר החנות, ושילב את ידיהם ביחד כמו פאזל. זוג מאוהבים צועד לחנות.
*
"את זה אתה לוקח" אמרתי מסדרת לו את צווארון החולצה הלבנה שמתחבאת מתחת לבלייזר השחור, ועל רגליו הודקו סקיני שחורים ונעלי חתן.
"זה לא חשוף מידי?" הוא התלבט איתי מצחקק ומרים את חולצות כלפי מעלה כדי לכסות את מה שאין , מה שגרם לי לגחך ולהעביר יד בשיערי. "אוי מר הצגות תיכנס ותוריד, נלך לשלם"
סיימנו את הקניות לנשף, מה שנשאר לעבור את היומיים האלה..