יומניה של ג'ולי – פרק 17

" תזכירי , הוא יבוא מחר על הבוקר לחפש אותך " אמר לי מרן דקה לפני שנכנסתי אל הבית ,
אני יודעת ובגלל זה אני לא עומדת להיות בבוקר בבית , בדקה שאני מתעוררת אני יוצאת
לטייל בעירייה אולי גם לצאת ממנה .
הנהנתי ואמרתי תודה , מרן חייך וניפנף לי שהוא רכב בחזרה לביתו הקטן .
הורדתי את העקבים והנחתי אותם בצד הבית , איני לא מבינה איך כריסטיאן ממשיך עם הנשף אם
הוא באמת היה אוהב אותי ומשתגע בחיפושים אחרי הוא היה מפסיק את הנשף .
הסתכלתי מבעד לחלון וראיתי את הארמון זורח ומלאה עוצמה , המוזיקה נשמעה ברחובות אבל
הרחובות היו שוממים חוץ ממני וממרן , איני יודעת אפילו איפה אחיותי .
מה אני אמורה עכשיו לעשות ? לתת לכריסטיאן להתחתן עם נסיכת ספרד ?
ג'קלין צדקה , היא צדקה לא הייתי צריכה ללכת לנשף מלחתחילה כי הוא היה פוגע בי , והוא
באמת פגע בי , אני אתהבתי בכריסטיאן ואני לא יכולה לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי פוגשת
אותו . הייתי מתחתנת עם מרן ?
זאת גם מחשבה , מרן בכול זאת אחד מבני האדם שעוזרים לי כאן .
עם דמעות בעיניים ומחשבות נרדמתי .

" ג'ולי , ג'ולי " העירה אותי לוריאן , פקחתי את עיניי והסתכלתי , נרדמתי עם השמלה והתיסרוקת
שאיתה הלכתי לנשף , העיניים שלי היו נפוחות ואדומות ואני הרגשתי סחרחורת בראשי וחשבתי
שאני עומדת להקיא " פגשתי בבוקר את מרן לפני שהוא חזר לצבא " לוריאן מכירה את מרן ?
טוב .
הנהנתי והלכתי לחדר המקלחת לשטוף את השיער שלי ולהוריד את השמלה האדוקה הזאת , איני
לא מצליחה לנשום בתוכה ! פשטתי אותה במהירות וזרקתי על הרצפה .
התקלחתי תחת זרם המים החמימים אשר היו בבית , חפפתי את השער ושטפתי את פניי , קצת
להתעורר מכול המחשבות אשר היו במוחי , תמונה לאחר תמונה של אותו ערב , עוברות בראשי .
לבסוף שיצאתי מן המקלחת החלפתי לשמלת קיץ נחמדה ולבנה עם פרחים אדומים וחגורה אדומה
במותני .
" הוא אמר להעיר אותם במקרה שהנסיך יוצר לעירייה " ברגע שלוריאן אמרה שכריסטיאן יוצא לטייל
בעירייה אז הייתי בטוחה שהוא יבוא אחרי .
לא ,לא , לא איני מאמינה שזה קורה לי " מה אני עושה "? שאלתי את עצמי ולבשתי נעליים רגילות
שאוכל לרוץ בהם , למקרה של מרדף , תמיד צעד אחד קדימה .
יצאתי בריצה מן הבית והסתכלתי ברחובות , מנסה לראות את הכירכרה המלכותית שמתקדמת
לעברי , רגע אני באמת רואה אותי , אוי לי .