אי בודד/ 3- 1D

חזרנו לחוף, כל אחד מאיתנו חיפש במזוודות שנפלו תחבושות לפציעות שהאנשים קיבלו, ואני החלטתי ללכת לתוך היער, אולי יש שם אנשים שזקוקים לעזרה. הלכתי והלכתי, וראיתי דם על החול. הלכתי בעקבות הדם, וראיתי את הבחור מהלהקה. הסתכלתי על גבו מרחוק, וראיתי חתך עמוק. "אומייגאד" מלמלתי לעצמי. הוא ראה אותי והחזיר במהירות את חולצתו. "אתה צריך לטפל בזה" אמרתי והתקרבתי אליו. "אני יודע" הוא אמר. אני חייבת לעזור לו, אבל איך? "את יודעת לתפור?" הוא שאל אותי פתאום. "כן, אמא שלי לימדה אות.. לא" אמרתי כשהבנתי מה הוא רוצה. "בבקשה" הוא אמר. "אני יודעת לתפור אבל לא דברים כאלה" אמרתי. "אני מדמם פה, אני לא מסוגל לקום" הוא אמר בחוסר אונים. "אני אקרא לחבר שלי, הוא יודע לעשות דברים כאלה.." אמרתי. "אני לא אחזיק מספיק זמן" הוא אמר. השתתקתי. "יש לך חוט ומחט?" שאלתי. הוא הסתכל עליי. "מה?" שאלתי. "יש שם תיק עזרה ראשונה שנפל מהמטוס, בטוח יש שם" הוא הצביע ונאבק בכאב. "אוקיי" אמרתי ורצתי לחפש את העזרה הראשונה. בראש שלי שמעתי כאילו שעון, שאומר לי שאם אני לא מוצאת את הערכה הוא ימות.
הרגשתי הקלה כשראיתי את הערכה, הרמתי את זה במהירות ורצתי אליו. ראיתי שהוא כבר מחוסר הכרה. "שיט" מלמלתי ופתחתי את הערכה. "חוט ומחט.." מלמלתי כשחיטטתי בערכה. ראיתי את עיניו נפתחות. "מצאת את זה" הוא אמר בשקט. חייכתי חצי חיוך. "תגיד לי כשכואב לך" אמרתי לו. "תעזרי לי" הוא אמר. הנהנתי והורדתי באיטיות את חולצתו. "תודה" הוא אמר. הנהנתי והתיישבתי מאחוריו.
"זהו" אמרתי וגזרתי את החוט. הוא הסתובב אליי. "תודה" הוא אמר. "כן" מלמלתי וקמתי. הוא קם אחריי. "אני אפילו לא יודע איך קוראים לך" הוא אמר בחצי חיוך. "אמבר" אמרתי. "הארי" הוא אמר. שתקתי. "אני צריך ללכת למצוא את החברים שלי.." "כן, גם אני" אמרתי בגמגום. "בואי לחוף" הוא אמר. הנהנתי והלכתי אחריו.
ליאה קפצה עליי בחיבוק. חיבקתי אותה, והארי בינתיים המשיך ללכת. "איך את?" שאלתי אותה. "חיה" היא אמרה בקול מלא עצב. חיבקתי אותה שוב. "הכל יהיה בסדר" אמרתי לה, למרות שאני בעצמי ידעתי שהכל לא יהיה בסדר. ניסיתי לשכנע את עצמי שעוד מעט ימצאו אותנו ויחזירו אותנו הביתה, לא צריך לטוס לארצות הברית בכלל. להישאר באנגליה, עם המשפחה והחברים.
הגיע הלילה. ג'ון, מייק וכמה בנים שהם הכירו עשו מדורה על החוף. הייתי חייבת קצת זמן לבד אז הלכתי לטייל על החוף. היה כל כך קר.
"לא אמרתי לך תודה על מקודם" שמעתי את קולו של הארי מאחוריי. נעצרתי והסתובבתי אליו. "אתה כן אמרת" אמרתי בחצי חיוך. הוא חייך והשפיל מבט. הסמקתי, אבל היה חושך. "קר לך?" הוא שאל אותי. "לא.." אמרתי. לא רציתי שהוא יעזור לי. "את בטוחה?" הוא שאל. "את האמת, רציתי להיות קצת לבד" אמרתי לו. "אה אוקיי" הוא אמר והושיט לי מעיל. "מה?" שאלתי. "חבל שתצטנני סתם" הוא אמר בחיוך. לקחתי את המעיל ממנו. "תודה" אמרתי. הוא הנהן והלך.