הים תמיד שקט- פרק 41

לא ידעתי איך נראה רועי כשהגעתי לים. צלצלתי אליו ואמרתי לו שאני הגעתי. הוא שאל מה אני לובשת ואמרתי לו מה לבשתי, והוא אמר שהוא ממוקם בסככה שליד הסוכה של המציל. אני שאלתי אותו באיזה חוף והוא אמר " החוף שליד המקדונלס הגדול, אני לא זוכר שמות " אז אמרתי לו שסבבה ושאני יודעת להגיע.
ירדתי במדרגות של החוף ופניתי לכיוון סככת המציל. מרחוק כבר ראיתי ילד יושב על מגבת גדולה בצבע אפרסק. היה לו משפקי שמש בצבע ירוק, זה הדבר הראשון שהצלחתי להבחין בו.
כשהתקרבתי, כנראה הוא הבין שזו אני, אז הוא קם.
" היי " אמרתי לו כשכבר הייתי מספר צעדים ממנו.
" וואו " הוא אמר בחיוך, התקדם אליי, נתן לי נשיקה בלחי וחיבוק , " לא חשבתי שתהיי עד כדי כך יפה ".
" די די די די די " אמרתי בחיוך, " עוד לא מכירים וכבר מחמאות? תן לי לעכל שמישהו הצליח להוציא אותי מהבית ".
" את בסדר? " הוא שאל בפרצוף רציני.
" ידעתי ימים טובים יותר ".
" מה יעודד אותך? " הוא שאל והפנה את גופו אליי.
" אני לא יודעת.. כנראה הים " אמרתי והצבעתי לכיוון הים.
" מה כל כך מיוחד בו? " הוא שאל.
" אתה יודע.. זה פשוט.. ".
" המקום היחיד שאתה יכול להיות בו אתה לגמרי, להקשיב לשקט של עצמך ולשקט של הים ולא לחשוב יותר מידי? להתנתק שנייה מהעולם אבל עדיין להיות בתוך עיר? להרגיש פתאום חופשי? " הוא אמר בחיוך ואני הפניתי את ראשי אליו בתדהמה.
" מה? " הוא צחק, " הכל בסדר? ".
" כן כן כן, פשוט.. וואו, המילים שלך ".
" אני כותב מאז שאני מכיר את עצמי. אני חושב שאני יודע דבר או שנים על איך מתייחסים לים בצורה מטאפורית ".
" על מה אתה כותב? " שאלתי.
" את יודעת. על החיים, על אנשים, על אהבות, על אכזבות, על אירועים ".
" אתה ממש כותב כל יום? משקיע בזה? ".
" תראי אני לא משקיע בזה כי הכתיבה כבר באה מעצמה. אני פשוט יושב מול דף ריק וכשאני רוצה לכתוב זה בא. עוד לא קרה שחוויתי תקיעה במוזה ".
" איזה מקסים זה " אמרתי בחיוך והסתכלתי אל הים.
" ומה איתך? מה את עושה בזמן הפנוי? ".
" בעיקר עושה דרמות " אמרתי לו בחיוך, " לא לא סתם, פשוט מאז שהגעתי לפה כל החיים שלי זה דרמות ".
" מאיפה עברת? ".
" איזשהוא מקום..זה לא כזה חשוב ".
" ומה עם המשפחה שלך? אחים משהו? " .
" אני בת יחידה " אמרתי בחיוך, " ואתה? ".
" אני האמצעי בין אחות גדולה ואח קטן. לא משהו אם להגיד את האמת.. ".
" דווקא אני מקנאה בילדים עם אחים, אף פעם הם לא לבד ולא משעמם להם ".
" כן יש בזה משהו.. לי ולאח שלי באמת יש קשר נורא טוב. גם המרחק בגילאים שלנו הוא לא כל כך רחוק והתחומי עניין שלנו דומים ".
" איזה כיף לך " אמרתי לו בחיוך.
" את רוצה לשתות משהו, לאכול משהו? הבאתי בסלסלה את מה שהיה לי בבית, סורי לא חשבתי על זה יותר מידי ".
" זה באמת בסדר, אבל תודה רועי, באמת " אמרתי.
" שטויות יולי.. מה אני לא אעשה כדי שתשמחי? ".
" אתה בכלל עוד לא מכיר אותי " אמרתי לו בחיוך כשהוא הגיש לי כוס קולה קרה.
" אבל את ידידה של ליעד. וכל ידידה טובה של ליעד היא גם ידידה טובה שלי, ואני יכול לשמור עליה כמו על אחות. ליעד הוא באמת בשבילי.. כל כך הרבה.. ".
" למה? מה הוא עשה? ".
" בואי נגיד שבלעדיו החיים שלי היו נראים קצת שונה.. הסתבכתי המון פעמים והוא עזר לי או כיפה עליי. המון פעמים מצאתי את עצמי חייב לו טובות והוא אמר ששטויות ושלא צריך ".
" איך התמודדת עם התאונה שלו? ".
" האמת? לא יכולית לגשת אליו בכלל.. היה לי נורא קשה רק להגיע לבית החולים ולדעת שליעד שוכב באיזה חדר ".
הנחתי את ידי על הכתף שלו. " אני ממש מבינה אותך.. אבא שלי נפטר מתאונת דרכים, אז ברגע ששמעתי שעבר משהו כזה על ליעד פשוט לא יכולתי להגיב, אני הייתי משותקת ".
"רגע מה? אבא שלך נפטר בתאונת דרכים? וואו אני ממש מצטער יולי ".
" כן.. זה בסדר " אמרתי לו אבל הרגשתי שאני חייבת להסתובב לצד השני כדי למחות את הדמעה שעמדה לצאת לי מהעין.
" לא לא בבקשה אל תבכי. אני לא אעמוד בזה ".
" אני בסדר.. פשוט בגלל כל הדברים שקרו, הזמן עבר נורא מהר, ויום השנה שלו זה בעוד יומיים ".
" כמה זמן עבר מאז? ".
" כמה שנים.. " אמרתי.
רועי הסתובב אל הסלסלה שלו. הוא הוציא ממנה טישו ונתן לי. צחקתי.
" תודה " אמרתי לו בחיוך ומחיתי את הדמעות. " אני לא אתן לך לבכות יותר שמעת אותי? מספיק נשמעת לי מבואסת בהלו הראשון, אני לא נותן לזה לקרות שוב " הוא אמר.
" טוב, אני מבטיחה " אמרתי לו בחיוך והמשכנו לשבת מול הים, רגועים, צוחקים. כאילו אנחנו לא ידידים שהכירו רק לפני כמה שעות.