סוכני השלג| פרק 7(הסיפור שלכם!!!!)

~נקודת המבט של בן~
"את בסדר?" שאלתי את שירז כשהיא סוף סוף קמה מהמיטה שלה
"איפה אני?" היא שאלה אותי
"באוטובוס, את התעלפת והינו הצליח להציל אותך.." אמרתי לה את מה שקרה בזמן שהיא שכבה על המיטה
"למה התעלפת באמת?" שאלתי אותה
"אין לי כוח לדבר על זה, אני רוצה לישון.." היא אמרה לי וסגרה את ענייה שוב
"טוב, לילה טוב.." אמרתי לה והתרחקתי
"היא אמרה לך למה היא התעלפה?" שון שאל אותי כשהתקרבתי אליו
"לא, היא אמרה שהיא רוצה קודם כל לישון.." עיניתי לו את האמת
"אה, אתה חושב זה משהוא שקשור למשימה שלנו?" שון שאל אותי
"לא יודע, אבל אני לא יהיה מופתע עם זה קשור למשימה שלנו." אמרתי לו
"מה קורה איתה?" הינו התקרב אלינו
"היא פתחה את העניים וגם דיברה קצת.." אמרתי
"היא אמרה לך ממה היא התעלפה?" הוא שאל אותי את אותה השאלה ששון שאל אותי
"לא." עניתי לו
"למה לא שאלת?" הוא כעס
"שאלתי, אבל היא אמרה שהיא רוצה לנוח.." אמרתי
"טוב, בסדר.." ראיתי שהדבר הזה הלחיץ אותו
"למה אתה לחוץ?" שאלתי את הינו
"אני לא לחוץ!" הוא צעק
"בסדר, לא צריך להתעצבן.." אמרתי לו
"סליחה, אני צריך ללכת.." הינו אמר לי והתרחק
"מה עובר עליו?" אבייה התקרבה אלינו
"אין לי מושג.." שון ענה לה
"יש לכם מושג מה שירז עשתה לפני שהיא התעלפה?" אבייה שאלה
"לא." אמרתי
"היא דיברה בטלפון.." שון אמר
"טלפון, זה אומר שהיא מאוד הופתעה כשמי שדיבר איתה אמר לה משהוא.." אמרתי
"היא קמה!" רייבן הייתה לייד שירז
"אתם תישארו פה, אני הולך אלייה.." אמרתי והתקרבתי אל שירז ורייבן
"את בסדר?" שאלתי את שירז
"כן." רייבן ענתה במקומה
"לא את, שירז.." אמרתי לה
"אה." רייבן אמרה
"אני יותר בסדר, תודה.." שירז אמרה לי
"את יכולה להגיד לי מי דיבר איתך בטלפון שהתעלפת?" שאלתי אותה
"כן, זה היה אבא." היא אמרה
"אבא?" הייתי מופתע
"כן.." אמרה שירז שוב
"ומה הוא אמר שהפתיע אותך?" רייבן שאלה
"רייבן, אני חושבת שעדיף שאת תלכי עכשיו.." שירז אמרה
"בסדר.." רייבן אמרה וקרצה אליי
"אני הולכת, אל תאכלו אותי.." רייבן התבדחה והלכה
"אז מה הוא אמר לך?" שאלתי את שירז
"שאמא היא.." שירז התחילה לדבר אבל לא סיימה את המשפט
"מה אמא?" נבהלתי
"אמא, היא נעלמה.." שירז אמרה לי
"איך זה יכול להיות?" שאלתי
"גם אני לא הבנתי את זה, אבל עכשיו אני מבינה את זה.." שירז ענתה על שאלתי אבל הביאה לי עוד שאלות לשאול אותה
"איך את מבינה?" שאלתי אותה
"זה לא נראה לך מוזר שבצד אחד מהעולם אנחנו מנסים להציל את קנדה ומצד שני של העולם חטופים את האימא שלנו?" היא שאלה אותי
"אני לא מבין מה זה קשור.." אמרתי לה
"אתה לא מבין שמי שאנחנו נשלחנו לתפוס הם האלא שתפסו את אמא שלנו??" שירז אמרה ודמעות התחילו לזלוג על פנייה
"אז מה את אומרת בדיוק?, שעוד מעט הם יבקשו כסף בשביל להחזיר אותה?" שאלתי
"לא נראה לי שהם רוצים כסף., נראה לי שהם רוצים שילטון!" שירז הייתה בטוחה בעצמה
"ואיך לחטוף את אמא שלנו יעזור להם?" שאלתי
"הרי זה ברור שמתי שהוא כשאנחנו נהייה קרובים אליהם ונוכל לתפוס אותם הם יאיימו להרוג את אמא שלנו!" שירז אמרה והדמעות חזרו שוב לזלוג מענייה
"אבל אני לא מבין?, איך את הבנת את זה?" שאלתי
"כי זה בדיוק מה שקרה במשימה האחרונה!" שירז אמרה
"מה זאת אומרת?" שאלתי אותה
"אתה באמת חושב שטלי, בת הדודה שלנו התאבדה?!" היא שאלה אותי וצמרמורת התחילה בגופי
"כן!" עניתי בחוסר בטחון
"אז אתה טועה, היא מתה בגלל שהיא רצתה לשחרר את אמא שלה מהקט המטורפת של רומניה!" שירז אמרה לי
"וזה בדיוק מה שיעשו לנו!" שירז אמרה
"ואנחנו לא יכולים לעשות כלום?" שאלתי
"לא, שום דבר!" היא אמרה לי
"אני פשוט לא מבין.." אמרתי ודמעות התחילו לזלוג מהעניים שלי, אני לא בכיתי כבר שנים.
אבל הנה אני בן הסוכן שאף פעם לא בוכה, בוכה פה אבל הפעם יש לי סיבה.
כבר אין לי אמא, ועם היא עכשיו חיה. אז בטח מחר היא לא תהיה.
אמא רק שדעתי שאהבתי אותך!!!