מכשפה מתלמדת – פרק 6

"זה נראה נורא!" הכריזה לורנסיה והייתי חייבת להסכים איתה. היינו בחנות בגדים כדי לקנות ללורנסיה משהו במקום השמלה, ושתינו הסכמנו שהגופייה עם הפאייטים הכחולים לא משהו.
"בולטת מדי. תנסי את זאת" אמרתי והבאתי לה חולצה עם הדפס של מיקי מאוס והיא נכנסה לתא הלבשה.
"את יודעת, חשבתי על זה ואם את כבר גרה איתי אז את צריכה לבוא ללמוד איתי בביה"ס, לא? אנחנו יכולות לבקש מאמא שלי שתרשום אותך" אמרתי. אחרי שסיכמנו שלורנסיה תעבור לגור אצלי הייתה בעיה אחת מאוד שולית ולא חשובה – ההורים שלי. אז לורנסיה הטילה עליהם כישוף והם בטוחים שהם אימצו אותה קצת לפני שנולדתי. לורנסיה יצאה מהתא והסתכלה במראה. "זה רעיון ממש טוב, נשאל אותה כשנחזור הביתה" הי עשתה סיבוב מול המראה. "אני חושבת שאני אקח גם את זאת, היא חמודה" לורנסיה נכנסה לתא הלבשה והחליפה בחזרה לג'ינס והטי-שירט שנתתי לה.אחרי ששילמנו ויצאנו מהחנות עם ה501 בגדים שקנינו אמרתי "אני חושבת שאם תבואי לבית ספר אולי כדאי שנשנה לך טיפה את השם, הוא ממש ישן וזה מוזר" לורנסיה לקחה ממני חלק מהשקיות. "בסדר, אף פעם לא ממש אהבתי את השם שלי. יש לך רעיון טוב?" היא אמרה. "כן, חשבתי על לורן. הוא עדכני ודומה לשם ה'ישן' שלך" חייכתי. "וואווו אנה זה שם מהמם!!! מאיפה כל הרעיונות הגאוניים האלה שלך?" היא קפצה כמו ילדה קטנה. "היי, לורנס- לורן, חכי!" הפסקתי את הצריחות הנרגשות שלה. "לפני שאת מתחילה לגמרי בחיים החדשים שלך את צריכה לעשות משהו לפני זה" אמרתי. "מה?" היא שאלה. "את צריכה לדבר עם המורה שלך. להגיד לה שהכול בסדר"

* * * * *
ישבנו בחדר שלי ושל לורן, סגרנו את הדלת וכיבינו את האורות.
"מוכנה?" שאלה אותי לורנסיה – אהה סליחה, לורן- "בטח, בואי נתחיל" אמרתי בהתרגשות.
הי עצמה את העיניים ומלמלה שוב את המילים הלא מובנות האלה. כדור בגודל של כדור באולינג זוהר באדום הופיע מולנו. בתוכו ראינו אישה על רקע בית של פעם כזה, סורגת. העיניין הוא שהיא לא נגעה במסרגה. המסרגה סרגה מעצמה.
"לינדה?" שאלה לורן. האישה הרימה מבט והישירה בנו מבט דרך הכדור. "לורנסיה! מאיפה את שולחת את המסר הזה? הכישוף עבד? את במקום בטוח?" שאלה לינדה. "כן לינדה הכול בסדר, את גם שרדת את הציד?" שאלה לורן, ראיתי שהיא ממש מאושרת. "כן, נסעתי ממש אחרייך והגעתי שנתיים אחרי שנפסק הציד. חוץ ממך וממני שרדו כ10 מכשפים ומכשפות. באיזה שנה את?" לינדה אמרה.
"אני בשנת 2011 וכבר לא קוראים לי לורנסיה, קוראים לי לורן." ראיתי את הגאווה בעיניה כשביטאה את שמה החדש. "איזה שם יפה" אמרה לינדה. "ואני רואה שמצאת חברה חדשה! שלום אנה, אני מקווה שתישמרי טוב על לורן"