Snowhite פרק רביעי חלק ב'

דרך אגב, לאמא של אליסון קוראים קמיל והשם משפחה של אליסון הוא דיילר.
טוב אז רק לידע כללי, אלה אחד מהפרקים האהובים עלי, זה פרק חשוב כי פה אתן עומדות לגלות חצי מהסיפור, אתן עומדות לגלות את כל הצד של זאיין בסיפור, ולמה הוא קשור.
עוד מעט יגיע הפרק האהוב עליי.. יש לכן רעיונות מה הוא יכול להיות??
__________________________________________________________________
זאין קרא את ההודעה, דמעות זולגות מעיניו.

היא חותכת.
היא רוצה להתאבד.
היא הרוסה.

והוא אחת מהסיבות לזה….
הוא נשם עמוק, מנסה להרגיע את עצמו, לפחות בכדי שיוכל לנשום.
הוא הקליד את ההודעה באיטיות מוחלטת, אצבעותיו רעדו על גבי המקלדת האלקטרונית ודמעות החלו לטשטש את עיניו ולזלוג באיטיות את מסך הפאלפון.

אמ.. אני ממש לא יודע מה להגיד.. בבקשה תני לי לראות אותה, את בטוחה שהיא חותכת? איך את יודעת? בבקשה קמיל… תעני לי, כי עם זה נכון, זה ישבור אותי יותר ממה שאני שבור עכשיו, בבקשה… ומה גילו שיש לך?

הוא קרא את ההודעה כמה וכמה פעמים עד שהרגיש שלם איתה ולחץ על שלח, מחכה להודעה שלה.
"אתה רוצה לדבר על זה?" ליאם שאל בעדינות, מפחד לפגוע בנקודה רגישה.
"אף פעם לא דיברתי על זה עם מישהו.." זאיין אמר וגירד את עורפו במבוכה.
"טוב אולי הגיע הזמן, אתה לא חושב?" לואי שאל, גורם לזאיין לתהות קצת לפני שהוא הנהן בראשו ופתח את פיו לדבר.
הוא התקשה מאוד במציאת המילים והחל לדבר לאט, בוחן כל מילה לפני ואחרי שיצאה מפיו..

"אממ.. טווב הכל התחיל לפני שנתיים בערך, הגיעו חמישה בנות חדשות; שירז, שחר, קווין,אביה ואליסון. הן היו הבנות ששלטו בברדפורד, הן לא היו רעות כן? פשוט היה להן קסם אישי, מאוד חזק ומיוחד. הן היו בנות עם סודות, המון סודות, אף אחד לא באמת ידע מה קורה בינהן.." זאיין אמר, עוצר את דבריו בכדי לראות את מבטם של הבנים, שהנהנו, כאילו מבקשים ממנו להמשיך.

"זאת ששלטה בחבורה הייתה אליסון, היא הייתה יפייפיה, בעלת שיער שחור כפחם וחלק כמים, עורה היה צח כשלג ושפתיה אדומות ביותר, היא הייתה הכי יפה שם… הן תמיד היו ביחד, עד המקרה הנורא, המקרה שכל ברדפורד דיברה עליו, אבל לאף אחד לא באמת היה מושג מה באמת קרה שם, מה באמת גרם לזה, לאף אחד חוץ ממני." זאיין הוסיף, לוקח נשימה עמוקה וממשיך בסיפור.

" אני ואליסון יצאנו ביחד, היא הייתה מקסימה, הכל היה טוב עד שהיא באה אליי יום אחד באמצע הלילה, בוכה, כל העיניים שלה היו אדומות ופניה היו שחורות מהאיפור שנמרח, חולצתה הלבנה הייתה מוכתמת בדם…" זאיין אמר, נזכר לאט באותו יום…

~פלאשבק [מנקודת המבט של זאיין]~
קמתי בלילה למשמע דפיקות חזקות בדלת, ניגשתי לדלת בזהירות, מציץ בעיינית, מופתע מאוד לראות שם את אליסון.
פתחתי את הדלת במהירות ונתתי לה להיכנס, היה עדיין חושך אז הדלקתי את האור. הייתי בהלם למראה עיניי.
אליסון בכתה, את פניה כיסו שובלים שחורים וכהים מהאיפור, חולצתה הלבנה הייתה מוכתמת בדם, ועל מכנסיה היה בוץ יבש.
"אלי? מה קרה לך?" שאלתי מתנשם במהירות.
"זאיין תציל אותי, הוא רודף אחרי , בבקשה, הוא..הוא מנסה להרוג אותי, אל תיתן לו זאיין, בבקשה, הוא ירדוף אותי לנצח. זאיין בבקשה." היא אמרה, בוכה חזק יותר ויותר כל מילה, נשימותיה היו מאוד כבדות, ומבטה המפוחד על הפנים לא זז לרגע.
"מה קרה אלי? מי זה? מה הוא עשה לך? " שאלתי אותה, מתקרב אליה בעדינות.
"הוא עדיין לא עשה לי כלום, אבל.. הוא יעשה, זאיין הוא יהרוג אותי בבקשה, אל תיתן לו, בבקשה… אני מתחננת אל תיתן לו, אני לא רוצה, אני כל כך מצטערת זאיין … בבקשה…" היא מילמלה במהירות, נשמתי עמוק, מתקרב אליה יותר, עד שהמרחק בנינו היה כמעט אפסי, ניגבתי כמה מדמעותיה לפני שמשכתי אותה לחיבוק ארוך וממושך…
~סוף פלאשבק [חזרה לנקודת מבט הכללית, הרגילה]~

"ואוו, אוקיי, מה קרה אחר כך?" לואי שאל, לאחר שזאיין סיפר להם על הפלאשבק. זאיין נעצר, לוקח עוד נשימה עמוקה וממשיך…

"טוב.. אממ.. שאלתי אותה מי הוא ומה הוא רוצה ממנה, היא אמרה לי שהיא לא יכולה לספר לי, ושזה יפגע בי, שהוא ינסה להרוג גם אותי, ואז.. אחרי שבוע בערך, הגיעו החדשות המרעישות." זאיין, אמר וכיווץ את מצחו, מנסה להיזכר בעוד כמה רגעים.
"אל תמתח אותנו ככה, מה זה היה זאיין? מה קרה?" נייל שאל אותו, לפתע זאיין הרגיש שהם באמת חברים במשך שנים.
"היא שוב באה אליי, בוכה, שאלתי אותה מה קרה וניסיתי להרגיע אותה…."

~פלאשבק [מנקודת המבט של זאיין]~
"אלי, אלי, תירגעי, את בטוחה עכשיו, שש.. אני שומר עלייך…" אמרתי לאליסון בשקט, ממש לוחש באוזנה, מלטף בעדינות את שיערה הארוך.
נשימותייה לאט לאט חזרו לקצב הרגיל שלהן, היא נשמה עמוק, באיטיות.
"עכשיו את מוכנה להסביר לי מה קרה?" שאלתי אותה בעדינות, עדיין מפחד מתגובתה.
"אבל אתה חייב להבטיח לי!" היא אמרה, היסוס קליל נשמע בקולה.
"מבטיח!" אמרתי והיא התנקתה מחיבוקי, מיתיישבת מולי בישיבה מזרחית.
"תבטיח לי שזה לא עומד לשנות את צורת החשיבה שלך עליי, תבטיח לי!" היא דרשה, גורמת לי לתהות מה היא כבר עשתה, הנהנתי במהרה, מבטיח לעצמי שהכל בסדר.
"אוקי.. אז ככה, אתמול קבענו הבנות להיפגש, כאילו כולנו, בבית של קווין ואביה. כשבאנו אביה שאלה אותנו איפה קווין, ואמרנו לה שהיא לא איתנו, ואז היא אמרה לנו שהיא קיבלה הודעה שהסתבכנו בדרך והיא יצאה לאסוף אותנו. ואז אמרנו לה שזה לא קרה, לא אמרנו לה את זה. ואז היא אמרה שהיא השאירה את הנייד שלה פה בטעות ושנפתח את ההודעה, לראות מה כתוב שם.." היא אמרה, עוצרת את עצמה, כאילו בודקת שאני עוד איתה. החזקתי את ידה , כסימן לכך שאני עדיין פה, ושאני מקשיב לה.
"פתחנו את הנייד, הייתה הודעה ממספר חסום, הייתה שם תמונה שלי ושל אנג' ובריט, ממש באותם רגעים שהלכנו ברגל לכיוון הבית שלהן, והיה כתוב שם………"
~סוף פלאשבק [חזרה לנקודת המבט הרגילה]~

" נווו זאין, מה היה כתוב שם? " שאל הארי.
"היא אמרה לי שהיה כתוב בהודעה ' עם את רוצה אותן חיות, תצאי עכשיו לרחוב השני משמאל לבר' והיא אמרה לי שהן לא ידעו מה לעשות, הן רצו לצאת לחפש אותה אבל אז.. האור נכבה, בכל רחבי הבית, הן הדליקו נרות ואז היה אויר קר והנרות נכבו, ואז הן הדליקו פאלפונים וראו שיש חלון אחד שבור, ליד החלון היו טיפות דם, ליד הטיפות דם היה פתק… היה כתוב שם ' מנחשות של מי זה? רוצות אותה בחיים? ', ואז היא סיפרה לי שהן לא ידעו מה לעשות, הן ניגשו לדלת אבל היא הייתה נעולה, לא היה להן מאיפה לצאת…."