סיפור חדש-אי בודד / 1 – 1D

"אתם באים?" אשלי צעקה לנו מרחוק. "פאק שכחתי את השמלה האהובה עליי, חכו שנייה!" ליאה אמרה ורצה במהירות בחזרה לבית. "החברות האלה שלך" ג'ון מלמל באוזני. חייכתי. "הן מתרגשות, אף אחת מאיתנו לא הייתה באמריקה" אמרתי. "אוקיי אני פה!" ליאה אמרה, מתנשפת. "אפשר לזוז?" מייק שאל את כולנו. "כן" אמרתי, וסימנתי לאשלי שאנחנו סיימנו להתארגן.
הגענו לשדה התעופה, אשלי, ליאה, מייק, ג'ון, מקס ואני. ששתנו סיימנו לפני חודשיים את הלימודים, וסוף סוף, הטיול שאחרי הלימודים הגיע. אשלי, ליאה ואני הלכנו לקנות דברים בדיוטי פרי, בזמן שהבנים ישבו ואכלו. "איך אני אשב במטוס כל כך הרבה זמן?" אשלי שאלה את עצמה. "תישני, זה משהו שאת טובה בו" אמרתי לה בחצי חיוך. "חה חה" היא אמרה בזלזול. ליאה צחקה. "לי לא אכפת, העיקר שהשמלה האדומה שלי איתי" ליאה אמרה בחולמניות.
"כל הנוסעים בטיסה 666 לניו יורק נא לגשת למעבר C4 בדקות הקרובות" קולה של הקריינית הדהד בכל רחבי הדיוטיפרי. "בואו" אשלי אמרה בחיוך וגררה אותנו מהחנות. "666? איזה מזל גרוע" ליאה אמרה בחיוך. חייכתי. "זה סתם מספר" אמרתי.
"בואי יפה שלי" ג'ון חייך אליי וכרך את ידו מסביבי. הנחתי את ראשי על כתפו וכולנו התקדמנו למעבר C4. "זוזו מהדרך, עכשיו!" אמרו לנו כמה גברים גדולים במדים שחורים ומשקפי שמש ודחפו אותנו הצידה. "היי היי תירגע!" ג'ון אמר ולקח אותי אחורה. הם הקיפו חמישה בנים. אחד הסתכל לכיווננו, ומיד הישיר את מבטו קדימה. "אמבר, זה וואן דיירקשן" ליאה לחשה לי. ידעתי שהוא מוכר לי. "לא אכפת לי, שיעמדו בתור כמו כולם, למה לדחוף אותנו הצידה?" אמרתי בעצבנות. "עזבי, אל תתרגשי מזה, אנחנו טסים לארצות הברית" מייק אמר בחיוך וגרר את ליאה לתוך המעבר. נאנחתי ונכנסתי למטוס.
"תשני קצת יפה שלי, לא ישנת מספיק היום" ג'ון אמר לי בחיוך וליטף את פניי. "תישן גם אתה, הלחצתי אותך לגמרי בימים האחרונים" אמרתי בחצי חיוך. "אני לא עייף, אבל את צריכה לישון, וכשתתעוררי תהיי עירנית" הוא אמר. "טוב.." אמרתי ועצמתי את עיניי. הוא נישק את מצחי. "לילה טוב" הוא לחש לי.