Snowhite פרק שלישי

בריסטול:
אליסון נכנסה לחדרה, סוגרת את הדלת אחרייה.
היא היתיישבה על מיטתה ובהתה באוויר, פניה לא הראו שום הבעה או רגש, היא פשוט ישבה חסרת כל מעש… מי שהיה צופה בה כרגע היה חושב שיש לה בעיה כלשהי…
אך למעשה אליסון מבחוץ נראתה ריקה אך מבפנים, היא הייתה מלאה במחשבות וסערות של ריגשותייה, כל כל הרבה שאלות רצו במוחה שהיא חשבה שהיא כלרגע עומדת להתעלף או להישבר. שוב.
היא ניערה את ראשה בניסיון לנקות את מחשבותיה אך דבר זה לא עבר, אפילו לא קצת.
היא הרימה את ראשה מעט ומבטה ננעל על המגירה של חדר השינה שלה, המגירה השנייה מלמטה…
המגירה הייתה בצבע קרם בננה בהיר כזה, ועליה היה מצוייר שלושה לבבות בדיוק, בצורה מושלמת ובצבע שחור!
אליסון הביטה במגירה וקמה מהמיטה, ניגשת למראה הנמצאת בחדרה, היא הרימה את אחת מידה והזיזה את שיערה לצד השני.
קעקוע נראה על המראה, הקעקוע שאליסון עשתה לפני כחודש…
הקעקוע היה קטן ונח על עורפה של אליסון, זה היה דרקון מעוטר בחיצי קשת והוא החזיק לב בידו, הלב היה בצבע שחור, והוא היה שבור לגמרי…
כל מי שתשאלו היה חושב שהקעקוע של אליסון מספר על אומץ בגלל הדרקון , וכי ככה אליסון סיפרה להם.
אך לאליסון יש דעה שונה בעיניין, היא הייתה היחידה שידעה מה הקעקוע באמת מסמל.
אליסון העבירה את ידה על צווארה, נוגעת בעדינות בשרשרת שנחה עליו, השרשרת הייתה בצבע זהב, פשוטה ביותר עיטר אותה מפתח קטן, עם כמה יהלומים.
היא פתחה את השרשרת והוציאה את המפתח, מניחה את השרשרת על השידה.
היא ניגשה למגירה השנייה מלטה והכניסה את המפתח לחור, מוסבבת אותו בעדינות, פותחת את המגירה.
בתוך המגירה היו כמה דפים ותמונות, אלה היו הדברים שהוא הביא לה.
היא לא ידעה למה היא שמרה אותם, אך היא ידעה במדוייק מה רצתה כשפתחה את המגירה.
היא חפרה במגירה לעומק, מגיעה לתחתית שלה, היא הוציאה שקית בצבע שחור, אטומה לגמרי. שביל דם יבש היה על השקית.
היא פתחה את השקית, לא מופתעת לגלות בפנים את הסכין שלה, הסכין שאיתה היא חתכה. היא העבירה מבט חטוף לדלת, מוואדת שהיא אכן סגורה…

[ הערת כותבת: אני מזהירה, אני לא חותכת ובחיים לא ניסיתי ואני מקווה שלא אצתרך גם לנסות, לכן החלק הבא מומלץ לא לנסות בבית.. ובקטע הזה יש דברים קצת קשים לקריאה, למי שכל הקטע הזה קשה לה לקרוא, רצוי שהיא תדלג על זה ותגיד לי שהיא דילגה עליו, אני יסכם לה אותו בקצרה מבלי כל הדברים הקשים לקריאה..]

אליסון לקחה את הסכין, מרימה אותה בזהירות ומפשילה את שרווליה.
היא העבירה את הסכין בזהירות על ידה, מנסה לא להיכנע, לא להיכנע לפחד ולמצב. מנסה לא לחתוך…
אך היה לה קשה מידי והיא לחצה על הסכין חזק, גורמת לעוד חתך עמק וכואב להיווצר על ידה.
הדם נזל וזה שרף לה, אך היא חשבה שזה כאב טוב, זה הרגיש לה כאב טוב…
היא קמה וניגשה ושירותים שבחדרה, היא פתחה בעדינות את זרם המים ונתנה למים לשטוף בעדינות את הדם שלה.
זה היה כואב, זה היה קשה, זה היה דבר שהיא שנאה לעשות!!!
אליסון נשכה את שפתיה בכאב והפסיקה את זרם המים על ידה.
היא לקחה חתיכת נייר והניחה בעדינות על החתך, סופגת את הדם הרב, שוב שינייה ננעלו על שפתיה והיא נשכה אותן בכאב.
היא יצאה מהשירותים, צופה בחתך החדש שנוצר לה, צופה בדרך שבה היא שוב נשברה!
צופה בכאב בדבר שהיא שנאה לעשות, אך היא לא צפתה בזה בכאב כי זה כאב לה, ממש לא.
היא צפתה בזה בכאב בגלל שעכשיו נוצר סימן חדש להישברות שלה, נוצר סימן חדש שמראה כמה היא חלשה, נוצר סימן חדש שמזכיר לה הכל, נוצר סימן חדש שמראה כמה קשה לה בלעדיו!
היא נכנסה לחדרה והורידה את השרוול חזרה למקומו, בזהירות על החתך וכשהבד השתפשף קצת בחתך היא נשכה את שפתיה בכאב כל כך חזק שדם החל לרדת ממנה.
היא רצתה לצרוח! היא רצתה למות! היא רצתה לחתוך את עצמה למוות! היא רצתה לצפות בדמה נוזל בכאב שוב ושוב!!!! אך היא הכי הרבה רצתה לחזור אחורה בזמן, לחזור לתקופה מאושרת בחייה, לחזור אליו, לחזור אליהן, לחזור להכל.
אויי כמה שהיא התגעגעה לחזור לחיבוקים החמים והנעימים שלו, כמה שהיא התגעגעה לנשיקות המתוקות שלו, כמה שהיא התגעגה אליו!

ברדפורד:
זאיין קם במהירות המיטה ויצא מהתמונות שלה.. הוא לא יכל להמשיך לצפות בזה!
הוא לקח את הז'קט שלו ויצא לכיוון הבית של השופטים, היה לו אודישן לעבור…
הוא הגיע לביתם של השופטים לאחר כמה דקות של נסיעה.
הוא ניכנס וביצע את השיר שבחר, אך הוא ידע שזה לא היה טוב, הוא חשב עליה!
השופטים ניגשו לעברו של זאיין, וארבעה בנים עמדו מאחוריו.
" אנחנו ממש מצטערים" הם אמרו וזאיין הראה בגרות והבנה.
"אבל…" הם המשיכו, גורמים ללבו של זאיין לפרפר…
" אנחנו עומדים לצרף אותך ללהקה, עם עוד ארבעה בנים אחרים. זאיין תכיר." סיימון אומר לו ומציג לפניו את הארי,לואי,נייל וליאם.
המבט הראשוני עליהם היה בסדר, להארי היה שיער מתולתל שופע, שנראה ממש לא מתאמץ, עייניו בצבע ירוק מדהים ועמוק.
לואי היה נראה מאוד נחמד ועייניו כחולות, שיערו חלק ופוני עיטר את פניו.
נייל היה בעל שיער בלונדיני ככה, בעוד השורשים שלו חומים, לא היית צריך להיות גאון בכדי לדעת ששיערו צבוע, עייניו היו כחולות, גם הן כמו של לואי אך בגוון טיפה שונה.
ליאם היה בעל תסרוקת פשוטה, שיערו חלק ופוני גדול וארוך מעטר את פניו, שיערו הזכיר לזאיין מעט את ג'סטין ביבר, אשר אחותו טרחה לספר לו כל הידוע לה עליו.
כולם נראו מאוד נחמדים, זאיין הביט בהם ולא אמר דבר.
" אני לואי, נעים להכיר זאיין." לואי פנה אליו ראשון והושיט את ידו ללחיצת ידו של זאיין…

בריסטול:
"מתוקה, ארזי את מזוודותיך, הטיסה בעוד כמה שעות." אמה של אליסון אמרה לה, מודיעה לה, שלא תשכח.
אלי הנהנה, מתחילה לארוז את דבריה…
מתכוננת לדבר שכנראה עומד לשנות את חייה! לצד הטוב ולצד הרע…
היא למדה כבר שבחיים יש עליות ומורדות!
את העליות שלה היא כבר חוותה, אלו היו הרגעים איתן, איתו, הרגעים המאושרים…
גם את הרגעים הקשים היא חוותה, בלעדיו, בלעדיהן! בלעדיה!!!
ועכשיו אחרי המון מורדות ורגעים קשים, מגיע לה לקבל את ההסברים, מגיע לה קצת אושר, למרות שהיא ידעה שאושר בא רק עם כאב!
היא ידעה כמה הסקרנות הרגה את החתול! היא ידעה יותר מידי טוב! והיה לה כל כך קשה שהיא גילתה את זה, שהיא גילתה את האמת על אבא שלה! שהיא גילתה מה הוא עשה, כמה זה הכאיב לה! וזה עדיין כואב! תיהיו בטוחים בכך…