יומניה של ג'ולי – פרק 11

לא בדיוק ידעתי מהו הרעיון אשר עלה במוחי , אמרתי זאת כדי לעלות לכריסטיאן את שמחת
חייו , אבל ברגע ששאל אותי מה הוא הרעיון קפאתי במקומי " אממ .. מה היא בדיוק אמרה
לך בנשף "? שאלתי , הוא עצם את עיניו וניסה להיזכר , איני מבינה מדוע אני שואלת אותו
זאת מכיוון שידעתי את התשובה אבל לצערי לא יכולתי להאמר אותה .
" היא אמרה לי שבשביל חיים טובים , אני צריך למצוא את הדרך הקשה להגיע אליהם . כי
קיצורי הדרך נגמרו בחיי " הנערה הזאת היא חכמה , מעניין מי היא .
חייכתי לעצמי ולקחתי דף והתחלתי לרשום עם נוצה על גבי הנייר הדק אם כול מה שאנו יודעים
עליה , את תאוריה , את מיקומה ואת חוכמתה , ולמזלי הרב זה הרחיק את כריסטיאן מאוד
ממני ומה עיירת בונפארט הנחמדה .
" אתה צריך לחשוב מה היא הייתה עושה במקומך , איך הייתה מגיעה אל ליבה של הנערה " אמרתי
הדבר הראשון שעלה בראשי , הוא הפנה את מבטו לכיווני והסתכל אל תוך עיניי " מן הפתעה
שלא הייתה מצפה לה " הייתי שקועה בעיניו הכחולות , הרגשתי טובעת בצבעם הכהה כצבע הים
" רוצה לומר לה שאתה אוהב אותה , אבל לא יכול איך היית עושה זאת ? איך משפחת המלוכה
מעבירה הודעות לכול צרפת בעת שהיא אמורה להעביר ? תנסה כריסטיאן , תחשוב ותמצא "
אמרתי , הוא חייך אבל עדיין לא הזיז את מבטו ממני , לומר שלא הרגשתי בנוח עם זה היה שקר גמור .
הוא עמד מולי ואני ישבתי על הספה בחדר הענק שלו , מנסה לבחון אותו בלי להזיז את עיניי בעיניו .
לבסוף אני קמה ונעמדת מולו מסתכלת על עיניו , מבטי יורדת אל שפתיו החושניות והאדומות ,
על תוי לחיו המקסימים ולומר שרק לפני מספר שעות רבתי איתו .
" אם היא הייתה עומדת מולך " נזכרתי שזה לא יכול אמיתי , זזתי לצד והרמתי את ידי באוויר ,
כריסטיאן נאנח והסתובב אלי כאילו הרגע הפרעתי לו באמצע חלמותיו , התנערתי מהמחשבה שעלתה
בראשי לפני רגע .
הוא התקרב אלי צעד ולבסוף אמרתי " מה היית אומר לך כריסטיאן , איך היית מביע את רגשותייך
כלפיה , אחרי הרבה מאוד זמן של חיפושים "? שאלתי , רציתי לשמוע ממנו תשובה מנוסחת והגיונית
ויש לי הרגשה שאני אקבל אותה , הוא צחק וחייך , הוא תפס במותניי וקרב את ידי לפיו " הייתי אומר
לה שאחרי הנשף אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה , מילותיה חוזרים בראשי כמו פטיפון שבור , הקול
שלה מרגיע אותי כול פעם מחדש . היא גורמת לי להרגיש כמו שלא הרגשתי בעולם ולא רוצה לחזור
להיות פרפר חופשי , היא התנהגה אלי כבן תמותה ולא כבן מלוכה מרגיז , הייתי אומר לה " הוא התקרב
עם שפתיו לשפתי ולפני שהם נגעו הוא אמר " אני אוהב אותך , האם תנשאי לי "?
אבל לבסוף התרחק , עמדתי מולו כמהופנטת ממילותיו , הרגשתי איך החום מתפשט בגופי והלב
שלי דופק במהירות רבה , דפיקה לאחר דפיקה , ואני חושבת שאני מתחילה להתאהב בנסיך .
לא !
אסור לי ! אסור לי !
המחשבה אשר עלתה בראשי לפני מספר דקות חזרה שוב , לספר לו , לספר לו שמי שהוא מחפש
זאת אני אבל לא יכולתי , רציתי ! רציתי אותו !
אני לא יודעת מדוע אני רוצה אותו , מדוע אני רוצה להיות בקרבתו אבל הוא מושך אותי אליו כמו שני
מגטים המושכים אחד את השני אבל גם הם מתנגדים .
אני אוהבת את כריסטיאן אבל לא מוכנה לספר לו .
כריסטיאן אוהב אותי , אבל לא יודע שזאת אני .
הוא הלך לעבר החלון והסתכל לבחוץ , שלבתי את ידיי על חזי וניסתי למצוא את קולי " כריסטיאן " אמרתי , אני לא מאמינה שאני עומדת לעשות זאת אבל " הנערה שאתה מחפש .." התחלתי לומר ,
הוא הסתובב עם ראשו לכיווני אבל גופו עדיין היה מכוון לכיוון החלון .
" היא .." אמרתי אבל באותו הרגע נפתחה הדלת בתנופה ע"י אנבל , אחותו של כריסטיאן .
" אח גדול " היא אמרה , הסתכלתי עליה , היא הייתה בת שתיים עשרה בערך , ואני לא מבינה למה
גברת נילסון תפרה לה שמלה כה מרשימה ואני מבינה גם מדוע אנבל אינה רצתה את השמלה .
" אמא קוראת לך " הוא רכנה קדימה אל החדר והסתכלה עלי " שלום לך אנבל " קדתי קידה לפניה
והיא צחקה " את מצחיקה " היא אמרה והזכירה לי את התנהגותי לפני שפגשתי את הנסיך .
" אני יודעת " הוצאתי לה לשון והיא תפסה בידי .
" אח , אני לוקחת אותה לשחק איתי " היא צחקה ומשכה אותי , אבל ניסתי לעצור כי ידעתי שאני צריכה לעזור לכריסטיאן לחפש את 'עצמי' .
" זה בסדר , אני יבוא עוד מעט " הוא אמר ויצא מהחדר בעצב .