התחלה חדשה- פרק 33-

שבוע נוסף עבר. נטע התחילה להירגע, ואני וגיא חשבנו שאפשר כבר לדבר על זה. אבל כל פעם שאני חושבת על לספר אני נזכרת כמה שנטע נחמדה אליי. הלכתי ללוקר שלי לפני השיעור של נעמי, ונפל ממנו פתק. "שיעור מורשת לא יעזור לך בחיים, אני מחכה לך בפינה להעביר לך שיעור צרפתית" . חייכתי, הכנסתי את הדברים בחזרה ללוקר ויצאתי לפינה.
"בונז'ור" אמרתי לו בחיוך. "בון מה?" הוא שאל. "איזה מורה לצרפתית לא יודע מה זה בונז'ור?" שאלתי אותו בחיוך מתגרה. "אני יותר בצרפתית העמוקה" הוא אמר והחזיק בידי. "העמוקה?" שאלתי והתקרבתי אליו. "כן" הוא אמר בחצי חיוך ונישק אותי. "מחר נספר" אמרתי בשקט והתנתקתי ממנו. "מתי שתרצי" הוא אמר וליטף אותי. "פשוט נטע.." "כמה שאת מדברת" הוא מלמל ונישק אותי. התחלנו להיכנס יותר לפינה, ואז נתקעתי במזרון. נעצרתי והתנתקתי מגיא. "מה קרה?" הוא שאל. "מה זה?" שאלתי אותו והצבעתי על המזרון. "מזרון" הוא אמר. שתקתי. "את יודעת שהפינה לא רק שלי.. יש כמה שמביאים לכאן.." "אתה הבאת?" שאלתי במהירות. "לפעמים" הוא אמר בשקט. "מה זה לפעמים?" שאלתי. "זה לא חשוב, אני איתך" הוא אמר. "לי זה כן חשוב" אמרתי והסתכלתי שוב על המזרון. הוא סובב את פניי עם אצבעותיו. "די" הוא לחש לי. חשבתי עליו. אולי הוא צודק. הוא השתנה. הוא איתי. "אתה אוהב אותי?" שאלתי אותו בשקט. הוא חייך. "עוד לא הבנת את זה?" הוא שאל. "אבל באמת אוהב אותי?" שאלתי. "באמת באמת באמת אוהב אותך" הוא אמר בחיוך וליטף את שיערי. חייכתי. "אז תנשק אותי כבר" אמרתי במבט מתגרה. "אם את מתעקשת" הוא אמר בחיוך ונישק אותי. נשכבנו על המזרון והחזקתי בפניו.
"רגע" הוא מלמל והתנתק ממני. "מה קרה?" שאלתי, מתנשפת. הוא קם. קמתי אחריו. "גיא, מה קרה פתאום?" שאלתי אותו. "אני.." הוא התחיל לדבר והסתכל על גופי. "מה?" שאלתי והרמתי את מבטו אל עיניי. "אני מצטער.. קשה לי" הוא אמר. "קשה לך מה?" שאלתי, לא מבינה מה הולך כאן. "אני מתפתה לעשות דברים.. שאת לא רוצה שאני אעשה" הוא אמר לי בשקט. "מה זאת אומרת?" שאלתי. "אני יודע שאת עוד לא מוכנה לזה, ואני מבין אותך, אני פשוט.. עזבי" הוא אמר. חייכתי. "אני אוהבת אותך אתה יודע?" שאלתי והחזקתי בידו. "גם אני אותך" הוא אמר. "ואני מבינה שכל בחורה שאי פעם רצית שכבת איתה" אמרתי. "זה לא ככה.." "זה כן" קטעתי אותו. "וזה בסדר, כי אני מבינה אותן" אמרתי בחיוך. "את שונה מכולן. אני לא רוצה להרוס את זה" הוא אמר. "אתה לא תהרוס, אני מוכנה" אמרתי בחיוך. "מה מוכנה?" הוא שאל. "מוכנה" אמרתי שוב. "אה" הוא מלמל בתדהמה. "את בטוחה?" הוא שאל. "בחיים לא הייתי יותר בטוחה" אמרתי בחיוך. ידעתי שאני מוכנה. אני אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר, ואני רוצה את זה. אני רוצה אותו.