חוסר מעש

היא יושבת בחדרה. השירים שהיא שומעת כל כך לא מהמאה הזאתי, אבל אל אכפת לה, הם מוכרים לה ומנעימים את זמנה (למרות שהם קצת מרדימים).
השועל מהאתר לפניה במסך, והיא מרימה ומורידה את ראשה בכל פעם. היא מציירת אותו. היא הגיעה למסקנה שכנראה ממש משעמם לה עם זה מה שהיא עושה.
היא ניסתה לחשוב על סיפור לכתוב, על משהו מפחיד או מצחיק, מותח או ילדותי. כל דבר; אך שום דבר לא עלה במוחה, כאילו הוא התרוקן, נמחק. פשוט ריק.

היא לא ציירה כבר הרבה זמן והיא התגעגעה לזה. לתחושה המוזרה והמוכרת שעוברת בה בכל פעם שהיא מניחה את העיפרון על הדף, עוצמת את עיניה ומדמיינת את מה שהיא רוצה לצייר. זה פשוט יוצא לה, בטבעיות, גם כשלא חשבה על מה לצייר.
במוחה היא זמזמה כמה משפטי שירים שהיא רוצה לכתוב, הגיבה על כמה סיפורים שקראה, ובמקביל אכלה גלידת גבינה עם תות (לא מומלצץ! יותר מידי מזכיר עוגת גבינה יבשה, לדעתי..)
איזה שיעמום.
עד שיש חופש, היא תקועה עם אחותה הקטנה בבית. ברצף השירים שהיא שומעת יש שיר ממש מפגר,
כאילו מזה השיר הזה:
"כשהזבוב אוהב ת'זבובית תמיד הוא אומר לה, חוזר ואומר לה, מכולן יפייפית, מכולן יפייפית..
כשהפיל אוהב ת'פילה תמיד הוא אומר לה, חוזר ואומר לה, בואי בואי כלה…
ורק אני מרוב אוהבה שותק…."
מזה השיר הזה?!? בנאדם, עם אתה מקדיש את זה לחברה שלך, היא עוזבת אותך בלי לשקול את זה אפילו!!!
בכל אופן, יש לה שקט עכשו מהתרנגולת, והיא מקווה שתחזור לה ההשראה להמשיך את הסיפורים שלה בזמן הקרוב…