מחכה לך, גיבור שלי.

אני מחכה.
טיפות עדינות זולגות על החלון ואני מחכה.
דמעות מלוחות חוצות את לחיי באיטיות ואני מחכה.
הזמן עומד מלכת ואני מחכה.
נשימותיי נעתקות עם כל רחש ואני מחכה.
מחכה לך.
מחכה לאיש שלא יחזור לעולם.

אני מחכה לליל זרוע הכוכבים בו אנו שוכבים על הדשא ואתה אומר לי שאתה אוהב אותי.
אני מחכה לקיץ הבא שתישא אותי בידייך השריריות לים ותשחה איתי על הגלים כאילו אתה מלך הים.
אני מחכה לחורף בו תכין לי שוקו חם תתכרבל אתי בשמיכה ונראה סרט.
אני מחכה ליום בו תחזור.

אני יודעת שזה בלתי אפשרי.
ואני מקווה שאתה יודע, שם למעלה, שאני חולמת עליך בכל לילה.
אני מקווה שאתה יודע, שם למעלה, שאני אוהבת אותך.
אני מקווה שאתה יודע, שם למעלה, שאני מחכה לך.

אני יושבת על הכורסא המרופטת בביתך הישן.
ומחכה.
כל רעם המוח מתרוקן.
כל ברק העיניים נחלשות.
כל צלצול הלב עוצר.

אני מקשיבה לקולות הרעמים.
אני מטורפת, אני חושבת.
אבל זה היה כל כך מפתה.
הרגשתי שהרעמים קוראים לי.
שאתה, מלמעלה, שולח לי אותם כמסר.
שאתה רוצה אותי.

אני קמה באיטיות.
אני הולכת למטבח.
מצאתי.
הוצאתי מהמגירה סכין.
להתראות.

ראשי הסתחרר.
ראיתי אותך …
קראתי לך …