ממתק האהבה שלי פרק 39

כשקמתי אף אחד לא היה. קראתי לנתנאל, ואפילו לאמבר, עשיתי חיפוש בכל הבית, הייתי…….. לבד. ואז ראיתי את יומנה של אמבר. אני מסתקרנת…… מה היא כותבת שם? פתחתי את היומן. "יום ראשון. אתמול חזרנו מהטיול. בהתחלה, כשהכרתי את אלכסי, רציתי רק לנצל אותו ואז לזרוק אותו לכלבים, אבל מאז גיליתי שהוא בן דודה של אנדריאנה, אני לא אעזוב אותו. אשאר איתו עד המוות ותוך כדי ארוקן אותו עד כלום, רק כדי לעצבן את אנדריאנה." סגרתי את היומן בכעס. היא מנצלת אותו… "מה את עושה בחדר של אמבר?" שאל נתנאל. "מצאתי את הטבעת שאמבר לקחה לי!" אמרתי. טוב היא באמת לקחה לי פעם טבעת… והחזקתי את הטבעת. שאלתי אותו: "איפה אתה היית?" הוא מלמל: "אני…….. אני……" "אתה….?" שאלתי. הוא אמר: "דוני!" "דוני?" שאלתי אותו. הוא אמר: "רציתי לעשות לך הפתעה קטנה……" "אוקיי, אתה משקר." אמרתי לו. ואני יודעת שהוא משקר. נתנאל אמר: "אני לא….." הוא הראה עוד סימנים. הוא נשבר תחת לחץ. הוא אמר: "טוב. רק…… אל תילחצי." הוא הביא לי נייר, ונחרדתי למה שכתוב שם. אמבר הפיצה עליי שקרים… ותמונות שקריות! היא נכנסה לחדרה, ואמרה: "אייכס, צאו לי מהחדר, עכשיו אני צריכה להביא מטהר אוויר, יש פה ריח מסריח של אנדריאנה." אמרתי לה: "כן, גם הריח שהיה כאן לפני לא היה משכר." ויצאתי עם נתנאל. הראו שם תמונה שלי מרימה את ידי כאילו אני עומדת לסטור לרוזליה, וכתוב שם: "BFF? כן בטח!" וליד הייתה תמונה, של דוני שמועדת אחורה, ואני כאילו דחפתי אותה, וכתוב: "אין רעה יותר ממנה!" ואז, תמונה שלי ליד איריס, סותמת את האף שלי ועושה תנועה של כזה "לכי מפה", ואיריס מביטה עצובה בסלסילה, וכתוב: "מה מסריח, לדעתך?" אבל זה לא נכון! בדיוק החלקתי, ורוזליה נבהלה… בתמונה עם דוני, דוני החליקה על הסבון שאיבדנו, ואני באתי לתפוס אותה… ועם איריס, היא בטעות שרפה את המאפינס שהיא הכינה וזה הדיף ריח לא כל כך נעים…. קרעתי את הדף בכעס. טמנתי את ראשי בכרית ובכיתי. פשוט…… זהו. היא הרסה אותי לגמרי. שמעתי דפיקה בדלת…. נתנאל הלך לפתוח. "אנדריאנה פה? אנחנו צריכות לדבר איתה…" שאל קולה של רוזליה. נתנאל ענה: "כן, היא פה…" הם באו לעבר חדרו של נתנאל. רוזליה אמרה: "אנחנו יודעות שזה לא אמיתי…. אל תדאגי." "איך לא? אני לא מרושעת. וכולם יחשבו שאני כן……" אמרתי. "אמבר! צאי מאיפה שאת!" שמענו קול קורא במגפון. זה היה ליסנדר. אמבר באה לחלון שבחדרו של נתנאל, הביטה בהמון הזועם שהתנחל מחוץ לביתה. אמבר צעקה: "אוי, תשתקו כולכם!" "למה לנו לשתוק? הגיע הסוף לשלטונה הנורא של אמבר!" צעקה דיאנה. חייכתי ואמרתי: "הנה…. נראה שהעונש שלך הגיע." אמבר העיפה לי סטירה. "נמאס לי כבר מהסטירות שלך…" אמרתי ויצאתי מהבית. הלכתי אל ליסנדר. "אני נמאס לי ממך!" צעקתי במגפון. אמבר זעמה. אמרתי לה: "את רומסת אחרים, ועכשיו סוף סוף כולם קמו נגדך, והנה, מה תעשי עכשיו? תפרשי מזה כבר! שום דבר טוב לא יצא!" אמבר הגיעה אליי. כולם הביטו בנו, והסתובבו סביבנו בעיגול. נתנאל וכל חברותיי מצאו את דרכם קדימה. אמבר אמרה: "את חצופה." "דברי בשם עצמך." אמרתי לה, והיא מלמלה: "אני….." היא מחצה אותי בחיבוק, תוך כדי בכי. "אני מקנאת." אמרה אמבר. כולם הניחו את יד ימין על כתף זה שעמד מימין. אמרתי לה: "במי? יש לך הכל…." היא עזבה אותי וישבה על ברכיה. "יש לי הכל… חוץ מ……… את אחי. כולם לוקחים אותו וזו הדרך היחידה לסלק אותם." אמרה אמבר…… היא ניגבה את דמעותיה מעיניה. ירדתי על ברכיי ואמרתי לה: "אני הייתי נותנת לכם זמן אם רק היית מדברת איתי." נתתי לה חיבוק. היא החזירה. נתנאל וכולם הצטרפו. אמבר בכתה בקול. כולם היו דוממים. חיוך עלה על פניי. אמבר גם חייכה. "תודה… אנדריאנה." אמרה אמבר.