זה הקסם, כל הקסם- סיפור שלכם, פרק 12

האמת, זה לא אח של שובל. זה בן-דוד שלה. למראית עין הוא נראה בדיוק כמוה. הוא היה גבוה, שחום, עם עיניים ירוקות. אבל השיער שלו היה בצבע כחול עמוק וענפים קטנים נשזרו בו.
״מה אתה עושה כאן, איימוס?״ שאלה שובל במהירות. ״לך לאימא.״
״היא לא אימא שלי,״ הוא אמר בקול ארסי. ״היא אמרה שאת כאן ובאתי לקרוא לך, אבל שמעתי את השיחה שלכן.״
״כמה הספקת לשמוע?״ אמרה מייבל בחשדנות וצמצמה את עיניה.
״מספיק כדי לדעת שאתן מתכננות לברוח לעולם החיצון ולגלות הכל על בני-האדם. ושאסור שאף אחד יידע על זה.״
״אתה לא הולך לגלות להם-!״ צעקה אביה.
״אני כן,״ הוא מחייך חיוך רשע. ״אתן לא תצאו מפה. זה לטובתכן.״
״כן, ממש,״ אמרה שובל. דמעות נקוו בעיניה. ״אתה שונא אותי, אני יודעת. וגם את אימא שלי. ולמה? כי אימצנו אותך ואתה צריך לגור עם 2 בנות בבית! כל הזמן, מאז שהיינו קטנים, הצקת לי. ולא הבנתי מדוע.״
איימוס ניפח את חזהו. כנפיו השחורות הקטנות נפנפו בעוז.
״לא ידעתי, כי הסתרת את זה ממני. אימא אמרה לי שאתה אוהב אותנו ושעברת לפה. והיא אמרה לי, בסוף, בגיל 5.. שההורים שלך-״
שובל החלה להתייפח. אביה חיבקה אותה ולחשה באוזנה מילי מרגיעות. אני ומייבל נעצמו מבט זועם באיימוס.
״אתה יכול להצטרף,״ אני אומרת לבסוף.
״נראה לך שאני יוצא לעולם המוות הזה?!״ הוא קרא. ״אני לא מסכן את החיים שלי בשביל שטויות ,וגם אתן לא.״
״אנחנו מתכוונות להציל את עולם הפיות,״ אמרה מייבל. ״ואם אתה רוצה לעזור לנו, תתחיל לארוז, חבוב.״
״אני לא יוצא,״ אמר איימוס. ״בחיים לא. ואני אלשין עליכן.״
״אני אביא לך את דמי הכיס שלי.״ אמרה שובל, בעודה מתנתקת מהחיבוק של אביה.
״כולם?״ הוא שאל בעניין קל.
״כן, חתיכת סחטן,״ היא חייכה. ״אבל לא כדאי שתבוא. אתה תיבהל כל הזמן ותעכב אותנו נורא.״
״רגע, רגע,״ אמרה מייבל. ״יש דבר אחד שהוא כן יכול לעשות בשבילנו.״

״.. ותזכור, איימוס. אם איזה שומר בא לכאן, תגיד לו שאימא שלך אמרה לך לחכות כאן.״
״היא לא-״ התחיל איימוס למחות.
״אז דודה שלך, טוב?״ אמרה שובל וגלגלה את עיניה. ״ואל תזוז מכאן.״
״אני לא זז, תרגיעי,״ הוא אומר. ״אני אעמוד כאן. בשביל דמי-הכיס, הכל!״
מייבל צחקה קלות. ״אנחנו יוצאות,״ אמרה שובל. ״תיזהר.״
היא חיבקה אותו כמו שרק אחים יודעים, והוא החזיר לה בלי היסוס. ״אווווווווו!״ אמרה אביה בקול מעצבן במיוחד.
״שתקי, אבי,״ אמרה שובל בזעם.
״כל זה לא משנה,״ אמרתי בקול. ״צריך לצאת. אתן זוכרות את התוכנית?״
״ברור,״ הן אמרו יחד.
נופפנו לשלום לאיימוס ויצאנו אל חצר המגורים, שם היה אמור להתקיים השלב הראשון של התוכנית שלי.
״עכשיו, צריך להיות ממש שקטות,״ אמרתי. הן התחילו להתקדם ביחד איתי. ״תזכירי לי איך גילית את המקום הזה?״ שאלה מייבל.
״ממש במקרה..״ חייכתי. ״ביום שהייתי בספרייה ושחזרתי רישומים, ראיתי קטע קצר על שימושים של בני האדם בעולם הפיות.״
״מגניב,״ אמרה שובל.
הגענו לדלת השחורה הגדולה, ופתחנו אותה.