ביחד לעולם | סיפור על JB | פרק 3

"ג'סטין, אנחנו צריכים לדבר…" זה מה שאני אומרת לג'סטין כבר חצי שנה. אבל ג'סטין רגיש מידי לשיחות נפש.
אפילו בחבורה כשמישהו אומר שהוא מתגעגע לזואי, הוא ישר מנסה להעביר נושא, או שהוא אומר שהוא חייב לעשות משהו.
אבל אחרי האזכרה של זואי, החלטתי שעכשיו באמת צריך לדבר. ג'סטין הסיע אותי הביתה אחרי האזכרה. שנינו היינו משותקים מכאב. כל דבר הזכיר לנו את זואי. לפעמים אני חושבת שזה אולי רק סיוט, ושאני אתעורר כשכל החבורה יושבת לידי, עושים מסיבת פיג'מות אצל זואי. אבל הסיוט הממשי הזה הוא כבר ממש ארוך…
הנסיעה עברה לאט כלכך אבל בסופו של דבר הגענו לבית שלי. ישבנו בשקט עוד כמה דקות. שמתי לב שג'סטין התחיל לבכות. מילמלתי לו בשקט שאין על מה לבכות אי אפשר לתקן את מה שהיה, וזה הגורל של זואי. למרות שגם אני צרחתי בתוך עצמי שהעולם לא הוגן. התחלתי למחוק לו את הדמעות והוא תפס לי את היד ולחש "תשארי איתי, אני לא יכול בלעדייך". התחלתי לבכות בעצמי. הדמעות זרמו וזרמו ולא הצלחתי להפסיק. ג'סטין יצא בפתאומיות מהמכונית. הסתכלתי עליו בטשטוש. הוא פתח לי את הדלת והרים אותי. הוא נישק אותי את הנשיקה שלו, שהפעם לא התחילה בנשיקה תמימה. טעמנו את המליחות המשותפת של הדמעות שלנו. הפסקתי את הנשיקה בבכי יותר חזק מהקודם, וג'סטין חיבק אותי חזק בזמן שטמנתי את ראשי בתוך החולצה שלו, שכבר הייתה רטובה. הוא נישק אותי על הראש ומילמל שהכל יסתדר בסופו של דבר, והוא ניסה להרגיע אותי במקום שאני ארגיע אותו. הבנתי שעכשיו זה לא הזמן לשיחה.
אז חודש אחרי האזכרה עמדתי על שלי והגעתי לג'סטין בהפתעה. ג'סטין שמח שבאתי אליו, אבל אני חייכתי חיוך מבויש, לא את החיוך שהוא מכיר.
"ג'סטין, אנחנו צריכים לדבר". אמרתי לו. "מישהו מציק לך בבצפר? את רוצה שאני אפרק אותו?" הוא התלוצץ, כמו תמיד. "ג'סטין זה רציני עכשיו!" אמרתי. ג'סטין ראה שאני כמעט בוכה וחיבק אותי חזק. הלכנו לחדר שלו והתיישבתי על המיטה שלו. "ג'סטין, אולי זו שיחה קשה.. אבל בבקשה אתה יכול להראות בגרות קצת?" שאלתי אותו. הוא חייך, אבל ראיתי שהוא נלחץ. "תקשיב…. אני… אמ.. אני רוצה ש…" הוא הסתכל עלי בריכוז. "אני רוצה ש.. אני רוצה שנפרד." המילים הדהדו בשקט. חיכיתי שג'סטין יגיד משהו, שיסכים, או שילחם. אבל הוא הסתכל על השמיכה ושתק. אחרי הרבה זמן שישבנו ככה, הוא הסתכל עלי ושאל "למה?" התחלתי לחשוב על הניסוח. "כי אני לא מסוגלת יותר!" התחלתי לבכות. "אני לא מפסיקה לחשוב על התאונה ועל זואי ועל החבורה שהשתנה בלעדיה כשאני איתך. אני לא חושבת שזה הוגן! שאנחנו ממשיכים בחיים שלנו בלעדיה." הסתכלתי עליו. "אבל את אמרת בעצמך שהחיים ממשיכים…" הוא לחש. "אבל זה לא קשור!" כמעט צעקתי. "אז מה קשור?" הוא כמעט בכה. אני אוהבת אותו, אבל אני לא מסוגלת יותר. "אני יודעת שאתה אוהב אותה" ג'סטין הסתכל עלי "נו ברור שאני אוהב אותה! היא הייתה כמו אחותי!" הדמעות המשיכו לזרום "אתה אוהב אותה יותר מזה אני יודעת! כל פעם שישנתי אצלך או שאתה אצלי לחשת 'זואי..' גם לפני שהיא מתה!" "אז אמרתי זואי אז מה?" הסתכלתי עליו, כאב לו. "אמרת אותו בקול שאתה אומר קייס, בקול שאתה אומר לי שאתה אוהב אותי, בקול שאתה שומר רק לי" נשבר לי הקול.
הוא הסתכל עלי וישבנו בדממה עוד כמה דקות. "חוץ מזה.." לחשתי. "לפני שניהינו חברים היא אמרה לי שהיא אוהבת אותך, לא כמו אח, היא אוהבת אותך כמו שאני אוהבת אותך" הוא הסתכל עליי בהפתעה. "אני לא מוכנה לסבול את העובדה שבגללי שניכם לא ממשתם את האהבה שלכם זה כלפי זה! שאני הייתי תקועה באמצע! עכשיו היא מתה ואתם לא יכולים אפילו להגיד את זה אחד לשני! אני לא מסוגלת.." בכיתי עוד יותר… אחרי שנרגעתי קצת ראיתי שהוא התיישב לידי. נישקתי אותו בפעם האחרונה, רק את הנשיקה התמימה. "אני מצטערת" לחשתי. קמתי ורצתי הביתה..