Live movie- פרק שש עשרה

*מנקודת מבטה של רום*
"בוקר טוב" עניתי לאמבר שתקשרה אליי.
"היי רום, בגלל שהיום חופש כולנו נפגשים לחזרות, את באה?" שאלה.
"כן, סבבה" עניתי.
"רגע, את יכולה להביא כיבוד?" שאלה.
"אה נייל רעב?" שאלתי.
"יותר משוגע מרעב" ענתה.
"תגידי ליאם שם?" שאלתי בלחש.
"כן, הוא אמור להגיע" ענתה.
"אה, אוקיי ביי!" אמרתי וניתקתי. מאז מה שקרה לא ראיתי את ליאם, הוא גם לא בא לדן וזה ממש מוזר! אני לא יודעת מה לעשות וגם מה שזאין אמר נכון ואני בבעיה. התלבשתי מהר ויצאתי לכיוון האולפנים.
*מנקודת מבטה של אביה*
"אני מקווה שאתה מבין אותי" אמרתי לעומרי בלחש.
"כן, רק שתדעי שאת הבחורה הכי מדהימה שפגשתי ואני אשמח לשמור איתך על קשר" אמר והבעת הפנים שלו השתנתה לעצובה יותר.
"אני מצטערת" אמרתי וחיבקתי אותו. אני כרגע נפרדתי ממנו כי זה הדבר הנכון. אם הייתי יכולה להיות איתו הייתי נשארת. התלבשתי ויצאתי לשדה התעופה.
*מנקודת מבטו של נייל*
"ענבר את באה?" שאלתי.
"כן רק שניה" ענתה. היא יצאה מהמדרגות והיא הייתה מהממת!
"נייל מה קרה?" שאלה אותי.
"כלום זה מהמם לך" עניתי.
"תודה, איזה חמוד אתה" אמרה וחיבקה אותי. יצאנו לאולפנים ובדרך אספנו את זאין.
*מנקודת מבטו של הארי*
הארוחה עברה בשלום וההורים שלה ממש חמודים והיה חמוד (: וונדי ואני חברים עכשיו ואני אוהב אותה כמו שלא אהבתי מישהי אחרת.
"הארי אתה בא?" שאלה אותי.
"כן" עניתי ויצאנו החוצה.
"טוב עש שפול יבוא אני מזה מצטערת עם מה שקרה עם ג'ייד" אמרה וונדי.
"זה בסדר, היא כמו הדיירקשניות רק בצד של טיילור" אמרתי.
"אתה היחיד שעברת את זה" אמרה.
"כי רק אני באמת אוהב אותך" אמרי ונישקתי אותה.