יומניה של ג'ולי – פרק 5

אולי להתיידד עם הנסיך כריסטיאן זהו לא הרעיון הכי טוב אשר עלה בראשי .
אני לא בטוחה שאפשר לקרוא לזה להתיידד , הרי זאת הייתה רק שיחת נפש קטנה להזכירו
מי הוא בדיוק ואיזה דרך הוא צריך לבחור , הדרך הקשה .
שנכנסתי אל הבית , בחוץ היה חושך מצרים ושמעתי את קריאות העידוד מן הארמון , את המוזיקה
החזקה והמוקסמת , אני רק הצצתי מהחלון והסתכלתי על הארמון הזוהר ועל הכוכבים בשמיים ,
וככה זה נראה בדמיוני .

בבוקר שהתעוררתי , ג'קלין ולוריאן ישנו ואני על אצבעותיי התקרבתי אל הדלת , אבל כמובן לפני
שיצאתי לבחוץ לשמש הנעימה וליום החדש סירקתי את שער ומשכתי אותו לקוקו מתוך לצד , לבשתי
שמלה קצרה ופתחתי את הדלת .
היום היה נעים , היה חמים והיה שקט בעיירה .
אני יודעת שכולם אתמול נהנו ועכשיו כולם נמצאים בבתים יושנים ואני היחידה אשר מטיילת בעירייה ,
לא היה שום סוחר ושום עגלה רק השמש המאירה על רחוב האבנים הריק .
חייכתי לעצמי והתחלתי להתהלך ברחוב , מסתכלת על המודעות התלויות ברחוב " אנא עזרו למצוא
אותה , היא הנבחרת " היה כתוב שם , הייתה תמונה שלי עם המסכה אשר לוריאן נתנה לי כאשר
יצאתי לרקוד לרחבה , מדוע אני הנבחרת ומהי הנבחרת ?
הסתכלתי מספר דקות על המודעה ולכסנתי את ידי מאחורי גבי , מסתובבת והולכת מן עמוד האבן
שעליו הייתה תלויה המודעה , חיפשתי בעיניי נפש חיה אבל לא מצאתי .
הלכתי אל ביתה של גברת לוריסון ולמזלי היא ישבה על כיסאה ליד הדלת ושתתה תה , חייכה לרחבה
שראתה אותי " בונג'ור מדאם ג'ולי " היא אמרה במבטא צרפתי קליל , חייכתי אליה וקדתי קידה
" בונג'ור לה מדאם לורינסון , * כמונט סה בה "?
היא חייכה אלי בחריצות ופרסה את ידייה לרווחה " *כה בה בין , מרסי " .
זה נהדר לשמוע את שמחתה " מה זאת המודעה אשר תלויה ברחבי העיר , מי זאת הנבחרת ומה
רוצים ממני "?
גברת לורינסון נאנחה ואמרה בקלילות " אלו ההודעה על שמחתו של הנסיך , הוא מצא את אשתו
לעתיד והוא מחפש אותה , את יודעת מי היא "? היא כבר ידעה את התשובה , היה אפשר לראות
את החיוך על שפתייה הדקות אשר משוכות באודם ורדרד .
"הרי היא …" אמרה והצבעתי על עצמי " אני " . אמרתי בפה פעור בתדהמה , לא חשבתי שהנסיך
כריסטיאן יקח את מילי לנכון , רק חשבתי הרי הוא נסיך אולי הוא יקשיב למילים של ילדה יפה .
ילדה יפה ותחמנית " אני לא רוצה להתחתן עם הנסיך "! בעטתי ברצפה ושלבתי את ידי " לא רוצה ,
לא רוצה "! גברת לורינסון צחקה בקול משועשע .
" היני יודעת שאינך רוצה להינשא לנסיך כריסטיאן , התנהגותך אינה מתאימה למלוכה , הינך רק
בת שבעה עשרה ואינך צריכה מחוייבות כרגע , בכול זאת אולי תנסי לומר זאת בעדינות לכריסטיאן
שזה לא מתאים לך " .
" איני יכולה לומר לו זאת אני " הצלחתי להשחיל מבין שפתיי " אנחנו לא באותו מעמד , הוא עשיר
וכולם מכירים אותו , הוא אחד שיש לו נשים בשפע , מרבה זהב וכסף , לא חסר לו .
ומי אני ? נערה מעירייה קטנה שחייה על אחיותיה וחיות על גנבות ומרמה ? אחותי הבנונית היא אחראית
על התיכנון .
היא זאת אשר מפתה את הבנים ומפלרטטת איתן , אחותי הגדולה לפעמים מצטרפת אליה ואני
אחראית ללקיחת מטילי הזהב , כזאת נערה מתאימה להיות מלכה ? אנני חושבת " השפלתי את
מבטי מטה ושלבתי את ידי בועטת באבנים קטנות אשר נחו בעדינות על המדרכה , הן נראו
כול כך שלוות ואני הייתי צריכה להרוס להן את השלווה . ללא כול מאומה .
היום זה היום הכי שלו שאי פעם ראיתי בחיי , זה מדהים .
" ילדה , יש עוד דרך לפנייך . דבר ראשון הינך יכולה לסרב בפשטות ולהמשיך את חייך .
דבר שני , הוא עדיין לא יודע מי את *אנפנט " .
אני לא יודעת מה לעשות , אני לא יודעת אם הוכל להתמודד עם זה . לאן הכנסתי את עצמי ?!
הייתי צריכה להקשיב לג'קלין ולהשאר בבית אתמול , אני לא מאמינה .
התפייחתי על המדרגות של בייתה וקברתי את פניי בידי .