לא לבד בניו יורק – סיפור על וואן דיירקשן פרק 6+5 חלק א'

מאירועי הפרק הקודם: "…כל יום לפני שאני הולך לישון אני מסתכל על התמונות שלנו ביחד ומנשק את הפנים שלה. אני אוהב אותה הכי בעולם." לא ידעתי מה לענות לו.
פרק 5
~מנקודת המבט של תמר~
-למחרת בבוקר-
ישבתי בחדר, הכנתי שיעורים, בכל זאת החופשה נגמרת עוד מעט ויש לי שתי עבודות להגיש לאחריה, אז אני לא מבזבזת את הזמן שלי ומתחילה עם השיעורים עכשיו. שמעתי את הטלפון שלי רוטט על השולחן עבודה שלי לידי והרמתי אותו כדי לענות. מכיוון שהמספר של הארי כבר היה רשום בזיכרון של הטלפון שלי, אז היה כתוב לי על המסך של האייפון את המילים "הארי חתיך עולמי", לחצתי על הכפתור הירוק והצמדתי את האייפון לאוזן שלי. "היי הארי!" אמרתי לו, מאושרת מהידיעה שאנחנו חברים עכשיו וזה רשמי לגמרי. "היי תמר, מה קורה?" הוא שאל עם הקול המושלם שלו, ואני התעמקתי על כל צליל שיצא מהטלפון שלו והגיע אל שלי. "הכול טוב, מה…. למה התקשרת?" שאלתי, באמת לא הבנתי למה הוא התקשר אליי לטלפון הנייד שלי בבוקר. "לא אמרת שיש לך אולפן הקלטות היום?" שאלתי, הרי זה מה שהוא אמר לי אתמול, שהוא הולך היום בבוקר לאולפן להקליט את כל השירים שחסרים להם. "לא…. טוב, היה אמור להיות לי אולפן, אבל… רציתי להיות אתך קצת, אז הברזתי מהאולפן ואמרתי לבנים שאני לא מרגיש טוב…" הוא אמר בקול מתוק וחייכתי אליו, דמיינתי שהוא מקבל את החיוך הזה ונוצר אותו לעולמים בלב שלו. "אז… ההורים שלי לא בבית, ואם תבוא אליי זאת תהיה הזדמנות בשבילך להכיר את החברים שלי… אז אתה בא?" שאלתי בביטחון שהוצאתי משום מקום, לא יודעת מאיפה זה בא אליי, פשוט אמרתי את זה וזה בלתי מחיק. "טוב, עוד חמש (דקות) אני אהיה אצלך, טוב, יפה שלי?" הוא אמר והעביר לי נשיקה דמיונית דרך הטלפון. "אני מחכה לך, מדהים שלי…." אמרתי וניתקתי את הטלפון כדי ליצור אצלו תחושה של מתח וחייכתי לעצמי. "טוב, שיעורים, ניראה לי שאני יעזוב אותכם לעכשיו כדי להיות עם החבר המושלמוש שלי…. ביוש!" אמרתי בעברית לשיעורים שלי, ספר חשבון כתום ככה ומחברת עם הדפס של סנופי ורדרד. צחקקתי לעצמי, ובדיוק אז קיבלתי הודעה, גם היא מהארי. "אני צריך שתסבירי לי איפה את גרה." הוא כתב ומיד התחלתי לכתוב לו תשובה. "26, מידנייט, וול סטריט, מערב." כתבתי לו והוא שלח לי סמיילי מנשק. חייכתי לעצמי ולא קלטתי עדיין שאני מדברת עם הארי סטיילס.

"אני פה!" הוא צעק לי מעבר לדלת ומיד באתי לפתוח לו. הוא לבש חולצה שחורה-אפורה מכופתרת עד קצת מעל לעצם החזה שלו, ג'ינס כחול ככה ונעלי 'נייק' אדומות. "בייבי! בוא תיכנס." הצעתי לו לשבת על הספות בסלון והבאתי לו כוס תה, שהכנתי כמה דקות לפני זה, אז הוא עדיין היה חם. "תודה." הוא אמר בקול צנוע וחייך אליי חיוך קלוש. "אז…זה הבית שלך? כי אני מחכה לראות חלקים אחרים שלו חוץ מהסלון…" הוא אמר וצחקק, ושירי ואור הופיעו בכניסה לסלון, פניו של אור אדומות מדמעות ושירי מנחמת אותו ומלטפת את גבו. "אורצ'וקי, מה קרה לך?!?!" מיד צעקתי וקמתי כדי לחבק אותו. "הכול בסדר…." הוא מר לי, אבל בקולו היה אפשר לשמוע שהוא מסתיר משהו, ואני מכירה את אור מספיק שנים כדי לומר את זה בביטחון. "זה כלום, תמרוש… אני ואור תכף נצטרף אליכם, טוב?" היא אמרה וליוותה את אור למטבח כדי שישטוף את פניו. "הכול בסדר עם חבר שלך? אתם צריכים עזרה במשהו?" הארי שאל בהתחשבות והתקרב אליי מעט, אבל נשאר לשבת על הספה. עכשיו הכרתי את הסיבה הראשונה שבגללה נהייתי חברה שלו. "או, בדיוק בגלל זה אנחנו חברים ואני או-ה-בת אותך!!! איזה מותק שלי!" אמרתי וחיבקתי את כתפו. הוא נשען עם ראשו על ראשי ונישק את שערי. שמעתי את אור ועוד פרץ של יללות יוצא מפיו כשאני עוצמת את עיניי כדי להירגע, עכשיו כבר לא יכולתי לעמוד בזה יותר. קמתי מהארי התוהה, הוא לא הבין למה עזבתי אותו, אבל כבר לא הייתי שם כדי להסביר לו. רצתי למטבח ונעמדתי מול אור, הוא קינח את אפיו בטישו וניגב את דמעותיו בשרוול חולצתו הארוכה. "אורי, מה קרה לך? אתה רוצה לספר לי?" שאלתי אותו בטון אימהי והוא מיד התרפק עליי והתחיל להוציא הכול החוצה, תמיד אהיה שם בשבילו, הרי אנחנו מכירים מגיל אפס ואף פעם לא השארתי אותו לבד, שיהיה עצוב. "אורי….. זה בסדר, תוציא הכול….." אמרתי לו, הוא המשיל לבכות על כתפי והארי הופיע מפתח המטבח. "אתם… צריכים עזרה במשהו?" הוא שאל והסתכל על אור ברחמים. כמה שהוא מהמם, פשוט לא להאמין!!! "כן… אם אתה יכול תביא עוד טישו מהשירותים…."שירי אמרה והוא מיד הלך לשירותים. "טוב, אתה ושירי יוצאים לטיול קטן…." אמרתי לאור ורשמתי לשירי כתובת של גלידריה על פתק בעט שחורה. אני יודעת שגלידה תמיד מחזירה את אור להיות מאושר. הארי הופיע שוב בפתח עם עוד חבילה של טישו, שירי לקחה את החבילה והיא ואור יצאו החוצה. "טוב, מי אלה היו? החברים שלך?" הארי שאל והתיישבנו על הספה בחזרה. "כן… שירי ואור. אין לי מושג למה אור בוכה בכלל, אני רק חזרתי מהדייט אתך והוא כבר התאבל על משהו כלשהו. אבל… כן, אלה החברים שלי." אמרתי לו ולא ידעתי איך להמשיך. רק רציתי לקבור את עצמי באדמה, איזה דייט ראשון בבית של הבחורה גרוע! אני פשוט ילדה כושלצת! (שילוב של כושלת ומפלצת, ניראה לי…..) "טוב, אז אולי תראי לי את החדר שלך?" הוא שאל ושנינו עלינו למעלה.

נכנסנו לחדר, הספרים שלי עדיין היו על השולחן והחדר היה ממש מבולגן, בגדים שנמאס לי מהם היו זרוקים בכל מקום, על הרצפה, על המיטה שלי, על בתוך הארון הפתוח, נעליים וכל מיני מגזינים היו מפוזרים על המיטה שלי, ומשהו בלתי מזוהה היה על הרצפה. "סליחה על הבלגן… אני פשוט לא נוהגת לסדר את החדר שלי כשאימא שלי לא בבית ובעסקים מחוץ לעיר, אז…."אמרתי\התנצלתי והסתכלתי עליו במבט פאפי פייס… "זה בסדר, מתוקה שלי, בואי רק נפנה לנו מקום על המיטה ונשב שם, ואחר כך אני יעזור לך לסדר." הוא אמר תוך כדי שפינה כמה מגזינים מהמיטה שלי ושם אותם בארונית הספרים שלי. התיישבנו על המיטה וטבענו אחד בעיניים של השנייה. "למה את כל כך מושלמת? למה את חייבת לשגע אותי?" הוא שאל ברוך וליטף את פניי עם אגודלו. "אני משגעת אותך?! אז בוא נראה אם זה ישגע אותך!!" צעקתי עליו והרבצתי לו עם הכרית ששכבה לידי. "מלחמת כריות!!!" הוא צרח והתחלנו להרביץ אחד לשנייה עם הכריות שהיו על המיטה שלי עד שהן נהיו מכווצות כמו צימוק ומעוכות. ניסיתי להפסיק לצחוק, אבל לא יכולתי. זה היה כל כך כיף להרביץ להארי סטיילס בכרית, שלא יכולתי להכיל את ההרגשה והייתי חייבת להוציא אותה החוצה עם הצחוק שלי. הוא שכב על המיטה שלי, בינתיים בעטנו כל מה שהיה עליה והכול נפל לרצפה, אז הוא נשכב על ראש המיטה העשוי מעץ והתנשם כדי להרגיע את עצמו. מיד עפתי עליו ונשכבתי עליו בתנוחה שלא הייתה כל כך נוחה, אבל לא היה לי אכפת. התחלנו לחלק אחד לשני נשיקות אגדיות על השפתיים ובאטיות הן הפכו לנשיקה אחת ארוכה ומתמשכת, שארכה בערך חמש עשרה דקות. "אני אוהב אותך, תמר שלי. הכי בעולם." התנתקנו והוא הפיל את המשפט שחיכיתי לשמוע. לא ידעתי מה לומר לו, כי 'גם אני אוהבת אותך' זה ממש נדוש, ו'מותק שלי', 'נסיך שלי' או 'אהובי' זה לגמרי לא מתאים לרגע הזה. "אתה…. פשוט אין לי מה לומר. יש בך הכול." זהו, זה מה שעשה את הרגע הזה למושלם. זה מה שהוסיף לו את הקסם המיוחד שהאהבה גורמת. זה מה שעשה אותי מאושרת, וזה מה שגרם לי להתחיל לבכות. מאושר, כמובן…
"מה קרה? תמרי, למה את בוכה?" הוא שאל וחיבק אותי בחום. "אני בוכה מאושר……" אמרתי בין הדמעות והוא נשק לשפתיי קלות. "את מדהימה, אני בחיים לא אפרד ממך. אני ואת נמשיך ביחד עד סוף העולם." הוא אמר וליטף את שיערי הפזור. "אני אוהבת אותך, הארי. אני אוהבת אותך…." לא יכולתי לומר שום דבר חוץ מזה, זה כל מה שעמד לי בראש: זה הארי סטיילס ואני אוהבת אותו. עצמתי את עיניי כדי למנוע מהדמעות להמשיך לרדת, ובאטיות אני והארי נרדמנו, אני שוכבת על גופו והוא על המזרן של מיטתי.

פרק 6
~מנקודת המבט של אור~
"לאן אנחנו הולכים? מה זה המקום הזה?" שאלתי את שירי שהמשיכה להוביל אותי בעיר, גם היא לא בדיוק ידעה לאן, אבל היא הלכה לפי פתק שמישהו, כנראה תמר כתבה לה. "טוב, אני חושבת שהגענו." שירי אמרה לי והורידה את ידיה מגבי. הסתכלתי קדימה וכל מה שראיתי היא גלידריה פתוחה עם שני עובדים וחמש לקוחות בתוכה. "מה…. זה?" שאלתי את שירי והצבעתי על הגלידריה. "זאת גלידריה, טיפשון. אני ואתה הולכים לאכול גלידה, וכשנחזור הביתה של תמר אתה תרגיש הרבה יותר טוב." היא אמרה ונכנסנו אל המקום, ששמו התגלה כ"הסוכרייה העירונית".

-רדו ל'רציתי להוסיף" בבקשה….. תודה :)