מדבר אל אהובתי.. שהיא אוויר.. – וואן שוט הארי ושני

נקודת המבט של הארי*
"היי יפה שלי" אמרתי שנכנסתי לחדר של שני ונישקתי אותה בלחי.
"היי.." היא מלמלה. "משהו קרה?" שאלתי בדאגה. היא לא ניראתה כמו שהיא ניראת תמיד..
"כלום.." היא אמרה. "אני מכיר אותך.. זה לא כלום.. זה משהו.. משהו שמפריע לך.." אמרתי. מנסה לחשוב מה מדאיג אותה.
"אתה תכעס שתשמע את זה.." היא אמרה. "אני בחיים לא יכעס עלייך… ספרי לי מה קרה.." אמרתי.
"טוב… אתמול הייתי במועדון עם לואי… והייתי שיכורה ובטעות.. ני.. נישקתי אותו" היא אמרה. "מה?? למה עשית את זה?" שאלתי עצבני. לא מתאים לה ללכת למועדונים.. ועוד להיות שיכורה? זאת בכלל לא שני שאני מכיר..
"באמת שאני לא יודעת.. אבל אני ממש ממש מצטערת…" היא אמרה והשפילה את ראשה. "ויש עוד משהו שאת צריכה לומר לי? כי היית במועדון והשתכרת… ואם כבר נישקת את לואי זה בטח הוביל למשהו.." מלמלתי. אבל מנסה לחשוב שהיא בחיים לא הייתה עושה את זה. היא בחיים לא הייתה בוגדת בי ושוכבת עם לואי. החבר הכי טוב שלי
"הארי, אני ממש מצטערת.. אין לך מושג כמה אבל…. אנחנו.. ש.. שכב..שכבנו" היא גמגמה.
"מה?!" צעקתי.
"אני מצטערת!" היא צעקה חזרה. "את ממש לא מצטערת!! הייתי סולח לך על הנשיקה אבל שכבת איתו?!?! למה?!" צעקתי את הנשמה שלי החוצה.
"כי אני הייתי שיכורההה!!" היא צעקה ובכתה.
"מה כל כך קשה להבין שיש לך חבר, לא מנשקים בחורים אחרים?! ובמיוחד לא שוכבים איתם?!?!" צעקתי
"הארי באמת שאני מצטערת" היא מלמלה. "לכי לעזאזל" אמרתי ויצאתי מהבית שלה.
*נקודת המבט של שני*
אני באמת הייתי שיכורה! הוא לא מאמין לי!
זו הייתה טעות.. טעות חיי..
התחלתי לבכות כמו משוגעת… איבדתי את אהבת חיי.. אהבת חיי היחידה.. לא היה לי כלום עם לואי… ובחיים לא הייתי גורמת להארי לריב עם החבר הכי טוב שלו… אני לא בחורה כזו…

אני מתחרטת על כל רגע… אני מתחרטת על זה שאני חייה בכלל… על זה שאני עשיתי לו את זה… אני מצטערת על זה שבגדתי בו… אפילו שהכרתי אותו! הוא לא ראוי לי! הוא הרבה מעל הרמה שלי!… לא מגיע לי לזכות בלב שלו..
הרגשתי שזהו. אני לא רוצה יותר. אני לא רוצה לגרום לו כאב, סבל… אני גם לא רוצה שהוא יזכר בי וירגיש תחושה רעה..
לקחתי את הסכין הכי חדה שיש לנו בבית ועליתי לחדר שלי. סגרתי את הדלת והתיישבתי על הרצפה. חשבתי על מה שאני הולכת לעשות… האם זה שווה את זה? לזרוק את כל החיים שלך בגלל טעות אחת קטנה?
כן. זה שווה את זה.
לקחתי את האייפון שלי והפעלתי על סרטון. רציתי לתעד את זה.
"אני מצטערת.. פשוט לא יכולתי יותר.. נמאס לי…
והארי? אם אתה רואה את זה.. תדע שתמיד אהבתי אותך.." מלמלתי.
נשמתי עמוק ו.. תקעתי את הסכין בבטן שלי. הרגשתי כאב חד. אבל תחושת הקלה. ברחתי מהצרות שלי.
מוחי הפסיק לעבוד ואיבדתי תחושה בכל הגוף. זהו, זה נגמר. אני בגן עדן. אין לי איך לחזור….

*נקודת המבט של הארי*
החלטתי לחזור לבית של שני ולדבר איתה על זה.. לנסות להבין למה היא שכבה איתו…
עליתי לחדר שלה ופתחתי את הדלת.
פתאום… העולם קפא! כמו שנשמע! פשוט קפא!
ראיתי שלולית דם במרכז החדר ואת האייפון של שני זרוק על הרצפה.
"לא…" מלמלתי. לא מנסה אפילו לחשוב שהיא עשתה את זה. לא מנסה לחשוב שהיא ניסתה להתאבד.
נכנסתי מהר ולקחתי את האייפון של שני וראיתי היא צילמה את עצמה. הפעלתי את הסרטון.
"אני מצטערת.. פשוט לא יכולתי יותר.. נמאס לי…
והארי? אם אתה רואה את זה.. תדע שתמיד אהבתי אותך.." היא אמרה ואז… תקעה סכין בבטנה.

זה היה מחזה קורע לב. לראות את אהובתך תוקעת סכין בבטן בגלל טעות קטנה.. טעות קטנה שיכולתי לסלוח לה על זה… ולחשוב שהיינו ממשיכים כמו בימים הטובים…יכולי להרגיש את המגע שלה, יכולתי לנשק אותה… אבל לא עשיתי את זה. הייתי אידיוט לחלוטין. מה שאני רוצה עכשיו, זה רק לשמוע את הקול שלה… לדעת שהיא איתי…
בגללי היא התאבדה.. בגלל טעות כל כך, אבל כל כך קטנה…
*נקודת המבט של שני*
הלוואי שהארי יידע עד כמה אהבתי אותו… שאני הולכת להישאר איתו… תמיד…
*נקודת המבט של הארי*
"לאאא!!!!" צעקתי ובכיתי. אני לא מאמין שהיא עשתה את זה…
יצאתי מהחדר שלה וטיילתי בפארק הקרוב לביתה. מנסה לעכל מה קרה פה עכשיו.
נשבה רוח חזקה. חזקה מאוד.
פתאום ראיתי כמה עלים נושרים מעצים ונופלים אל הקרקע הקרה.
הם זזו. זה לא הגיוני. הם נעו והתחברו אחד עם השני.
לבסוף, ראיתי את צורתם של העלים המחוברים.
"הארי, אני תמיד אשאר איתך… שני." היה רשום.
"אני איתך…." שמעתי קול מהשמיים.
וידעתי שזו האהובה שלי. היא שומרת עלי מלמעלה.
"אני כל כך אוהב אותך… אני מתגעגע אליך… אני רוצה שתחזרי אלי…" מלמלתי והתחלתי לבכות.
"הארי.. אתה יודע שאני לא יכולה לחזור…" היא מלמלה.
"אני יודע… פשוט.. אני לא יכול שנייה אחת שאת לא ליידי.. אני לא רגיל לזה.. אני רגיל לזה שאנחנו כל בוקר מתעוררים זה לצד זו במיטה, אני מנשק אותך… ואז אנחנו קמים לאכול ארוחת בוקר… וצוחקים… והכל פשוט מושלם שאני נמצא איתך… עכשיו.. תגידי לי מה אני אמור לעשות שאת לא ליידי?" הסברתי את עצמי.
"פשוט תשכח אותי…" היא מלמלה שוב והרגשתי טיפת גשם.. כנראה היא בוכה…
התחיל לרדת גשם קל וידעתי שהיא זו שמורידה את הגשם. היא בוכה.
"תביני שאני לא יכול לשכוח אותך… את באמת כל העולם שלי…" מלמלתי כשבכיתי יחד עם שני. בכיתי יחד עם טיפות הגשם.
"אבל אתה חייב… אני יעשה לך רק צרות.." שמעתי אותה.
"שום צרות…" מלמלתי.
"תדבר אל השמיים… ותדע שאני תמיד איתך" אמרה.
הגשם הפסיק והבנתי שהיא הלכה.
לבסוף, הרגשתי טיפת גשם אחת על הלחי שלי… והבנתי היא עדיין שם… מנסה לא לבכות…
"שני… אני צריך אותך ליידי… באמת שאני לא יוכל לחיות שנייה בלעדייך…" מלמלתי
"הארי… שלא תחשוב אפילו על להתאבד… כי עם כן, אני ידע את זה… בבקשה אל תעשה את זה…" היא מלמלה.
"קשה… באמת שזה קשה… אני לא מבין איך את יכולה שאנחנו לא ביחד…?" שאלתי.
"אני לא יכולה.. זה קשה… אבל אני תמיד חושבת… שאתה נמצא ליידי כל יום… בתור אוויר אני יכולה להיות בכל מקום…. למעשה, אני יושבת ליידך עכשיו… אתה פשוט לא רואה את זה…" היא אמרה.
הסתכלתי לצד ימין של הספסל וראיתי… ראיתי אותה…
"איך אני יכול לראות אותך..?" שאלתי שאני מתפלא.
"אני אוויר… אתה תראה אותי כל שנייה.. אני יכולה לעשות הכל.." היא מלמלה.
באתי לחבק אותי ואז שמעתי אותה אומרת…
"אבל אתה לא יכול לגעת בי".
"מה? למה?" שאלתי בעצב.
"כי אני אוויר" היא אמרה וראיתי חיוך על פניה. החיוך היפה שלה. החיוך שאני הולך לראות כל יום. אבל השפתיים.. שאני לא יוכל לנשק עוד לעולם…
"רק רציתי שתדע שאני הולכת להישאר איתך לנצח… עד הסוף…" היא מלמלה.
"אני אוהב אותך" אמרתי. מתאפק לא לבכות שאני יותר לא יכול לגעת בה, לחבק אותה, לנשק אותה…
"אני אוהבת אותך גם" היא אמרה
ונעלמה…
"אני אוהב אותך.." מלמלתי שוב וידעתי שאני מדבר אל האוויר. לכלום. אני מדבר אל אהובתי… שהיא בעצם אוויר..