give your heart a break ~פרק 18~ ♥

~נקודת מבט אנג'ל מלינסון~
הפקודה הראשונה שהגוף שלי נתן לי אחרי המשפט ששמעתי זה לברוח.
האינסטינקטים שלי זועקים לי שזה משהו שאני לא מסוגלת להתמודד איתו עכשיו. איך מגיבים לדבר כזה? מה אומרים? מה לא אומרים?
גם בעוד שנה לא הייתי מעלה בדעתי שזאין מעוניין בי.
פתאום כשהדברים נאמרו אני מחברת כל מיני אמירות.
שלו, של הבנות, עקיצות שנזרקו, מקרים, מבטים, תחושות.
פתאום הכול מתבהר לתמונה אחת ברורה.
אביה לא מפסיקה להגיד לי שאחד הדברים שהיא הכי אוהבת ושונאת בי זה שאני יודעת להבחין בהכול, לדקור את הנקודות הנכונות, לדעת מה להגיד בכל סיטואציה, לנתח מקרים ורגשות עד שזה מגיע אליי.
כשזה מגיע לשטח שלי אני כמו עיוורת בכביש סואן.
עליתי במהירות וכבר מיומנות לגג שזאין הראה לי לפני שבועיים.
הוא אמר ששם הוא מסדר לעצמו את המחשבות. אולי גם אני אצליח שם?
כשהיינו כאן הרגשתי תחושות מוזרות באוויר. תחושות שלא הרגשתי קודם.
הרגשתי ביטחון, שמחה, חופש, קלילות. דברים שלא הרגשתי כבר הרבה זמן.
תערובת הרגשות הזאת שאז לא ידעתי להגיד מה היא עכשיו מתערבבת לי בנעימות בבטן.
התיישבתי בקצה הבניין, מביטה בנוף שהתכסה בעננים אפורים.
אני לא אשקר לעצמי ואומר שאין שם כלום. כשישבנו כאן, והיינו כל כך קרובים, אני אשקר אם אגיד שלא הרגשתי דבר. בתוך כל הסערות שהייתי בהן בשבועיים האחרונים לא הצלחתי להסתכל פנימה, לחשוב מה אני מרגישה.
שמעתי אותו עולה אל הגג.
ידעתי שהוא ידע איפה אני. משהו בי רצה אותו כאן לידי ברגע הזה.
יכולתי לדמיין אותו מאחורי גבי, מהוסס מלגשת.
"איך זה קרה?" שאלתי בשקט, מישירה מבט אל השקט מסביבי.
"איך קרה מה?" הוא שאל, יודע מה הכוונה של השאלה, אך מנסה להתחמק מהתשובה.
"איך התאהבת בי?" שאלתי בשקט. מביטה לאחור במבט חטוף, מזמינה אותו לשבת איתי.
כל כך רציתי לדעת למה הוא עושה את זה לעצמו.
אני האדם הכי מסובך שאני מכירה. יש לי כל כך הרבה דברים לא פתורים ביני לבין עצמי והוא יודע את זה. למה הוא מכניס את עצמו אל תוך בור ללא תחתית הזה?
"זה היה קל," אני שומעת אותו פולט גיחוך קל ואת קולו הולך ומתקרב אליי. "ברגע שנכנסת לכיתה והתיישבת על ידי ידעתי שאת אחרת, שאת לא כמו השאר. הדרך שאת מדברת, הדרך שאת רואה את החיים, השיחות איתך, להגיע לעומק הלב שלך הרגיש הזה שלא מצליח להכיל את עצמו- זה גורם ללב שלי לזנק." בשלב הזה הוא מתיישב על ידי, מעט מרוחק. אני מביטה בפנים האלוקיות שלו שלא מביטות בי. הן אדומות בערבוב של מבוכה וחבלות. "כשדיברנו כאן והבנתי מי את ומה יש בך ידעתי שאני רוצה להיות איתך בכל רגע, בכל שעה." נשכתי את שפתי התחתונה.
"בכל פעם שאת מדברת אין לך מושג כמה אני משתדל להקשיב לך ומנסה כל כך לעצור את עצמי מלרסק את שלי עליהן." כשהוא אמר את זה, הוא מתקרב אליי מבלי להתכוון ושולח אצבע עדינה אל שפתי התחתונה.
השפתיים שלי רפויות, מחכות שיעשה בהן כרצונו.
עיני האגוז שלו עוקבות אחרי התנועה הכי קטנה של השפתיים שלי.
"אולי אתה לא חייב לעצור את עצמך," לחשתי מהופנטת מקרבתו.
היד שלו מתרחקת מפניי ועוברת אל נקודת החיבור בין צווארי לראשי.
אני כל כך מפחדת להזיק לפניו היפות ונותנת לו להוביל את המהלך.
אני מרגישה את הנשימות החמימות שלו על פניי ומבקשת שישארו שם תמיד. הוא קירב את שפתיו הרטובות אל שפתיי ונשק לי בעדינות.
הגוף שלי מאבד שליטה ונופל חסר אונים אל קסמיו של זאין.
הצמרמורות הלא מוסברות כעת היו ברורות ומובנות לחלוטין.
לראשונה הרגשתי טוב.
אחרי הרבה זמן שלא.
–
~נקודת מבט ליאם פיין~
אני ודניאל קבענו לדבר מחר.
האמת שכל שריר בגוף שלי מתוח מהפגישה הזו.
אני בטוח שאני כבר לא יודע למה לצפות, ולאיך שהיא תגיב.
אני כבר לא מכיר את דניאל שהיא הפכה להיות וזו הסיבה העיקרית לזה שאני חותך את הסיפור הזה.
כל פעם שעולות בי מחשבות שאומרות שאולי כדאי שאתן לזה עוד ניסיון אחרון, עולות לי התמונות מהמסיבה שהייתה. מאיך שהיא גרמה לי להרגיש, איך שהיא גרמה למייקל, לנייל, לאנג'ל, לזאין להרגיש.
המחשבה הזו בכנות מעוררת בי בחילה.
אני מכין את עצמי לשיחה שלנו עם רעיונות איך לסיים את זה.
אולי חד וחלק יעבוד טוב? משהו בסגנון של- 'שמעי, זה כבר לא עובד בינינו'
אבל אז קול אחר בי אומר שאולי כדאי שאהיה עדין יותר- אם נשאר בה קצת מדניאל שאני מכיר, דניאל של פעם. הרגישה והנבונה.
מתסכל אותי כל כך שאחרי זוגיות כל כך ארוכה אני פשוט לא מכיר אותה.
איך היא השתנתה ככה מקצה לקצה? שום חלק בלי לא מרגיש רע עם זה שאני נאלץ לגדוע זוגיות ארוכה כמו שהייתה לנו.
"על מה אתה חושב?" לואי הקפץ על הספה והתיישב על ידי, מניח את רגליו על השולחן מעץ.
"על דניאל," אמרתי. "מחר אני מסיים את זה." ההקלה שנשמעה מתוכי הייתה מפליאה.
"סוף סוף. היית צריך לעשות את זה ברגע שהיא עברה לכאן הזה." הוא אמר. "אם לומר את האמת, דווקא אהבתי אותה אז. הייתי רואה את הקשר הזה ממשיך עוד. אבל אז היא הפכה להיות כלבה תחמנית." המבט שלו כל כך נגעל ממנה. הוא שמע בדיוק מה היא עשתה בכל הערב הזה.
"זה מתסכל אותי לואי. אני לא מצליח להבין מה השתנה בה ככה. מה גורם לבחורה להשתנות מהקצה לקצה?" פלטתי אנחת ייאוש.
"למה אתם כל הזמן חושבים יותר מדיי וחופרים במצב. אתם מכניסים את עצמכם לתסביכים. במקום לחשוב מה הסיפור שלה תחשוב מה הסיפור שלך. לשנות אותה בחזרה למה שהייתה אתה וודאי לא תוכל. כל מה שנותר לך לעשות זה לחשוב מה אתה רוצה בחיים שלך. " אני כל כך מקנא בלואי שככה הוא מנהיג את החיים שלו. הוא לא חושב יותר מדיי. הוא פועל לפי מה שתחושות הבטן שלו אומרות ובאמת נראה שזה הדבר הכי טוב בשבילו. "במיוחד עכשיו כשיש לך תירוץ טוב שאמנדה היא דמות חדשה בסיפור שלך."
"מתחיל להימאס עליי שאתה שם לב להכול."
"אני פשוט יותר מדיי טוב בשבילכם." הוא חייך חיוך מרוצה מעצמו. "אתה יודע מה חסר לנו עכשיו?" הוא אמר לפתע וקפץ ממקומו.
"מה חסר לנו?" שאלתי בחשש כי הייתה לי הרגשה שאני יודע מה הוא עומד להגיד. וזה לא חסר לי בכלל.
"חסר לנו קצת הנאה. אנחנו כל היום מתעסקים בשטויות במקום להתחיל ליהנות. ובמקרה בדיוק בשביל זה פתחו את בר חדש כמה רחובות מכאן שאני מת לנסות." הוא אמר במבט מתחנן.
"אני מבין שאתה לא זוכר מה קרה פעם שעברה כשהיינו במסיבה."
"אויש נו ליאם, זה אחרת. עכשיו כולנו חצי נשואים בערך. אנחנו נהיה הרבה יותר מבוקרים."
"איך אפשר להגיד לך לא?"

-הגרסה הישנה-

"אבל אני יהרוג אותך אם אתה תעשה אתזה שוב שמעת?"אמרתי "כן המפקדת"הוא אמר והצדיע "הולכים עכשיו לבית ספר!"אמרתי "טוב האוטו שלי לא רחוק מפה.." הוא אמר "ברגל יא פדלאה"אמרתי לו "פדלאה פדלאה אבל לפנייך"הוא אמר והתחיל לרוץ "כן ?אתה חושב שאני לא יצליח לעקוף אותך ?חמוד אתה טועה"אמרתי לו והתחלתי לרוץ "היי קראת לי חמוד"הוא אמר כמו מאושר בסופו של דבר עקפתי אותו ונעמדתי מולו הוא לא יכל עצור ונפלנו אני למטה והוא מעליי היינו כול כך קרובים לנשיקה הסתכלתי בעייניו והוא בעייני רציתי להפסיק להסתכל אבל לא יכולתי הם מהפנטות "אחמ אחמ אתה יכול לקום בבקשה אתה שמן מידיי" אמרתי "אה כן סליחה "הוא אמר "רגע אני לא שמן!!"הוא אמר ורקע עם רגלו בריצפה כמו ילד קטן "אהה כן? אז מזה אלה?"אמרתי וצבתטי לו בבטן במקומות עם השומן "ומה איתך חמודה ?"הוא אמר והרמתי את החולצה והוא בא לצבוט "טוב אז אין לך "הוא אמר הלכנו במשך 5 דקות והגענו "טובב אני הולכת לשירותים ביי "אמרתי "ביי "הוא אמר והתקדם ללוקרים כשיצאתי מהשירותים ראיתי את נייל מדבר עם זאיין ניסיתי להקשיב וזה מה ששמעתי "ישלך מזל שאנג'ל סלחה לי אחרת הייתי מכסח אותך!"הוא אמר "אתה?מכסח אותי? פ'חח יפה יפה מצחיק מאוד"הוא אמר בלעג "אהה כן ?"הוא אמר והעיף לזאיין אגרוף לפנים וזאיין החזיר לו אז יצאתי מהר כדי להפריד ביינהם "דייי!"צרחתי " הם היו בהלם הם קמו והתנערו "אתם מתנהגים כמו בהמות אתם אנושיים?! תסתכלו אחד על השני תראו מה עשיתם לעצמכם מטורפים ועוד בגלל ריב טיפשי אני לא רוצה לחשוב שאתם כאלה אבל מספיק אתם להקה אתם מנגנים ביחד אתם משמחים אנשים ביחד אתם גורמים לאנשים להיות מאושרים ביחד הבית ספר הזה עם מעריצות שלכם מה הם יחשבו עליכם ?שאתם ביריונים?! קומו עכשיו אתם באים איתי לחדר אחות !!,עכשיוו!!" צעקתי "טוב טוב אני בא"נייל אמר נכנסנו לחדר אחות האחות חבשה לנייל את היד ולזאיין אני הייתי צריכה להחזיק צמר גפן על העין "אני מקווה שתפנימו את מה שאמרתי ותתבגרו ותקחו על עצמכם אחריות אני הולכת לעזור לאחות להביא את הארגז של התחבושות"אמרתי ויצאתי חיפשתי את הטלפון שלי לא מצאתי אהה בטח הוא נשאר שם "אני הולכת להביא את הטלפון שלי ועוד פעם שמעתי אותם מדברים "תשמע אנג'ל צודקת אנחנו להקה ביחג אנחנו גרים באותו בית אנחנו לא יכולים לא לדבר אחד עם השני ולשנוא אחד את השני אני מצטער אחי !"זאיין אמר "טוב אני סולח לך אבל אתה אשם על זה שאמרת שאתה אוהב את אנג'ל"נייל אמר "מה ?!"אמרתי בפרצוץ עם שוק רציני "אופס?"נייל אמר זאיין ביט עלייו במבט כועס ואני יצאתי בריצה החוצה לספסל שלנו עד עכשיו חשבתי שהוא בכלל לא שם עליי כיאלו רק בתור ידיד אבל לא מאוהב בי התיישבתי על הספסל ראיתי את זאיין מתנשף ומתיישב לידי "אנג'ל אני …אני לא יודע איך להגיד לך אתזה אבל אני פשוט מאוהב בך וזה פשוט מטריף אותי כול פעם שאני מסתכל עלייך אני מרגיש פרפרים בבטן וכול פעם שאת שמחה ומראה את החיוך הזה כמו מה שיש לך עכשיו אני מתמלא באושר כול פעם שאת צוחקת גם אני מתחיל לצחוק וכול פעם שאת מדברת איתי אני משתדל להקשיב לך ומתאפק ולא לנשק אותך אני לא אמרתי לך אתזה כי חשבתי שאת לא שמה עליי ולא מסתכלת לכיוון שלי בכלל בתור חבר שלך אלה בתור ידיד אז עכשיו אני רוצה לשאול אותך רוצה להיות חברה שלי ?"הוא שאל ולא ידעתי מה לענות אני לא מוכנה נפשית לחבר אני לא יודעת מה לעשות "אני רוצה אבל….אבל"אמרתי מהססת "בלי אבל כן או לא?"הוא אמר אבל לא בתוקפנות "בוא'נה איזה ישיר אתה ! תן לחשוב "אמרתי מנסה איך שהוא להפטר מלענות "ואת הולכת סחור סחור "הוא אמר "היי אני לא הולכת סחור סחור ….. טוב בעצם כן .."אמרתי "אז התשובה שלי היא … כן " אמרתי ורק הפעם הייתי בטוחה יש בו כול מה שצריך להיות אצל חבר אני מרגישה בטוחה איתו והוא התקרב אליי לאט לאט הסתכלנו אחד לשני בעיינים והתנשקנו זה היה מדהים זה לא הזאיין שאני מכירה הבאד בוי הזה שלא רגיש ותכל'ס זה גם לא אני כנראה שהאהבה חושפת צדדים שלא מכירים אצל האנשים בחיים שלי לא ידעתי שזאיין כזה רגיש ולא רק זה שהוא גם מנשק טוב ^-^ התנתקתי ריאשונה כי לא היה לי אוויר "וואו"אמרתי והסמקתי והשפלתי את מבטי "בואי נשמור על זה בסוד ,טוב?" הוא אמר "בסדר" אמרתי פתאום ראיתי את לואי והארי מדלגים במעגל "אנג'ל וזאיין זוג אנג'ל וזאיין זוג !" "או שלא?"אמרתי "כנראה שלא "הוא אמר