הנסיכה בעלת השם המסתורי -פרק 33

"אני חושב שהם נהנים שם." אמר שון בגיחוך ונעמד ליד מרי במרפסת. 'אמבר הלכה אל ויליאם כדי לדבר איתו אל כניסתו הפתאומית לחדר' חשבה מרי. 'אבל יש לי הרגשה שזה לא הסיבה שהיא הלכה לשם…' היא הרכינה את ראשה וחשבה בעגמומיות על מצבה. היא הרגישה לפעמים יותר מבוגרת ממה שהיא עכשו, כאילו קפצה בכמה שנים. היא הרגישה לפתע את ידו הגדולה של שון מכסה את ידה ומחממת אותה.
"את חושבת שהיא תתחתן עם הנסיך אדוארד בסוף המבחנים?" שאל שון. היא הרימה את ראשה וראתה את שון מביט לאופק. עיניו הראו לה שהוא באמת לא שם, מוחו היה טרוד מחשבות. היא הניחה שהוא פשוט אמר את מחשבותיו בקול.
"אני אל יודעת," ענתה וניסתה להסתיר מקולה את העובדה שידעה הרבה יותר ממה שכולם חושבים. "זו החלטה שלה. אסור לי להחליט בשבילה. אני רק המשרתת האישית, אין לי קול ב-" אמרה וקיללה את עצמה על שכמעט וחשפה את סודו של המלך.
"אמרת משהו?" שאל שון, מבולבל מכך שהפסיקה בפתאומיות.
"אמרתי שאין לי קול בשביל להחליט לנסיכה." ענתה והסיטה את ראשה מפניו. מאז שהכירה את שון, היא הרגישה שיש לה עוד מישהו שהיא יכולה לדבר איתו, להיות בחברתו.
מנגינה ערבה לאוזן נשמעה באוויר ומרי עצמה את עיניה והקשיבה. מחר המבחן הרביעי של אמבר. היא זוכרת את ההוראות שקיבלה מהמלך כשהיו בארמון מלסיה.
הוא סמך על זיכרונה, בגלל זה לא הביא לה מכתב.
היא עצמה שוב את עיניה, נושמת עמוק. מנסה לחשוב על דרכים לצאת מין התסבוכות הלא ידועות. היא הרגישה את מבטו של שון נח עליה ופקחה את עיניה. היא הרגישה מלאת ביטחון וכוחות.
"תשמע, הלילה יגמר בקרוב. תלך לישון ואל תניח לראשך לשקוע במחשבות." הוסיפה כשראתה שעמד למחות על דבריה.
עיניו נפערו במעט והוא צחקק בשקט. כתפיו רעדו בצורה חמודה כשצחק.
"מה? מה אתה צוחק?" שאלה, מופתעת מתגובתו.
"את ממש קוראת אותי כמו ספר פתוח, בלי סודות ואי אפ שר לעבוד עלייך." אמר אחרי שנרגע מצחוקו. הוא הסתכל עליה בחיוך.
"טוב, אתה באמת פתוח," אמרה מרי והשיבה חיוך. ניצוץ עבר בעיניו כשאמר, "אז את בטח יודעת על מה אני חושב עכשו." הוא ניסה להתקרב אליה אך היא קפצה אחורה בקלילות ואמרה, "טוב, לצערך זה יצטרך להיות רק במחשבה."
היא צחקה בקול ועשתה את דרכה לחדרה המשותף עם הנסיכה.
"היה נעים לדבר איתך, מרי." שמעה אותו אומר בזמן שהתרחקה.

"… ואני מקווה שתדע להשתמש בחוכמה במידע שהבאתי לך. המשרתת הקטנה." היא הכניסה את המכתב למעטפה וצפתה בשעווה החמה בעלת החותם של הארמון חותמת את המעטפה, סוגרת אותה היטב ומונעת ממנה להיפתח.
היא ידעה ששליחי הארמון של המלון לא יפתחו את המעטפה, בגלל החותם, אך העדיפה שלא לקחת את הסיכון.
היא רשמה את המידע שרצתה להעביר למלך בדרך שידעה שהוא ידע. מתכון לעוגות. 'הוא כבר יבין את המסר' חשבה בזמן שהחביאה את המכתב ונעלה את הדלת והחלון.
היא מקווה שהמעטפה תגיע בהקדם האפשרי למלך. זה היה המכתב הכי חשוב שכתבה.
היא מצאה את הסוכן.