פסיכה וקופידון-פרק 26

פסיכה הביטה במוות במבט מוזר.וגם הוא הביט בה,במין מבט כאילו,עקרו לו את הלב ממקומו,כשראה אותה בוכה.
"סימכי עליי,"אמר בפניה,כשהיא מהססת.טוב הוא הרי מלאך המוות.
היא אינה יודעת מה כוונותיו הנסתרות.
פסיכה הניחה את כף ידה על אמצע החזה של קופידון,כשאור יקרות החל לפתע להציף אותו.
גופו הקר החל מתחמם.דם החל זורם לו בעורקים. הנשימה חזרה לאפו.
קופידון פקח את זוג עיניו הכחולות מביט בפסיכה,מאושר לראותה,כשהיא חשה בהלמות ליבו שהלכו והתחזקו מרגע לרגע.
"הלב שלך פועם!"היא קראה נרגשת,"אתה חי!"
"..אני כל כך אוהב אותך.."אמר בפניה,נוגע בפנייה. כשהיא מפנה מבטה אל מלאך המוות.
"תודה לך…"היא לחשה לו,מאושרת.
כשאוהבים מישהו.באמת,אוהבים מישהו,מוותרים בשבילו על הכל,למרות שזה כואב.
פסיכה וקופידון שבו אל המקדש בהר האולימפוס.אל אימו.
"בן יקר שלי!"קראה בפניו,מחבקת אותו,"אתה חי!!"
"אני שמח שזה ניגמר.."נאנח,כשאימו מחבקת אותו.
"רציתי לבקש סליחה ממך ובעיקר מפסיכה,על אייך שנהגתי בה. אתה מתת באשמתי."אמרה,"אילולא,קינאתי כל כך בפסיכה זה לא היה קורה."
"אין לך מה לקנא בה,אימא."אמר בפניי אימו,"היא אישתי ואני אוהב אותה כפי שלא אהבתי מימיי. אני מוכן למות למענה כל יום."